לעוף.

 

ההרגשה להיות מנותק מהארץ, קרוב במעט לשמיים. הרגשה נהדרת. החלום של להיות כמו ציפור, בלי רעש המנועים ובלי דיילות ודיוטי פרי.

 

בשתי הפעמים הראשונות לקח לי המון זמן לצאת. הלב דפק והלחץ היה גדול. פעולות פשוטות שהייתי אמור לדעת אותן על פה, כטבע שני, התבלבלו והרגשתי כאילו כל מה שלמדתי בחודשים האחרונים ירד לטמיון.

גם ההנאה בטיסת הסולו הראשונה והשנייה היתה בסימן הלם גמור. שוק. אני באוויר. לבד. אמנם שימי בקשר מנחה ומדריך, אך עדיין לבד.

 

בהמראה השלישית יצאתי טוב, המראה טובה. הרגשה טובה, הלחץ השתחרר. הגעתי לגבהים מטורפים, הכנרת במלוא הדרה נשקפה למרגלותי. הנאה צרופה, בלי לחץ, רגיעה, שלווה. חבל שצריך לנחות. מאבדים גובה, שמיניות בצלע בסיס, יציאה לפיינל.

 

הבקשה הגדולה שלי היתה שאני אנחת על הרגליים, ברוך השם, כל הנחיתות מהראשונה ועד עכשיו היו על הרגליים. ריצה של כמה צעדים קדימה, הסתובבות, הורדת המצנח.

 

זהו. תודה לשימי על קורס מהנה שעדיין לא הסתיים. ובתקווה להמשך פעילות פוריה.

 

משה טייב

 

     מצגת - בסיסי נמוך ובסיסי גובה

תמוז תשס"ו, יולי 2006