L2 - 18/03/2003. טיסה אקטיבית. מניעת קריסות.
** על ידי משיכה קבועה של הברקסים במידה מסויימת, ניתן לקבל מהכנף היזון חוזר. אל תנעל את ידיך/ברקסים במיקום מסויים (כגון אגודלים בקרבינות של רצועות V), מאחר ואתה מעונין לשמור על מתח קבוע בברקסים ולא מיקום קבוע, פעולה זו עשוייה למנוע מקריסות להתרחש.
** במשיכה מהירה וקצרה של הברקסים, אין שינוי בזווית ההתקפה לאורך שפת ההתקפה. מאחר והזווית בין זרימת האוויר היחסית לבין החלק הקידמי של מיתר הכנף, נשארת קבועה. לעומת זאת, מתרחש שינוי בזרימת האוויר מעל שפת ההתקפה. משיכת ברקס גורמת לזרימת האוויר לנוע בשיפוע חד יותר במורד העקימון העליון של הכנף, ובנוסף הזרימה עולה בשיפוע חד יותר בחלק הקידמי של שפת ההתקפה. זרימה זו כלפי מעלה, היא הגורם להפחתת הסיכוי לקריסות אסימטיות או מלאות.
יציבות בציר העילרוד
** תנועות חריפות סביב ציר העלרוד עשויות להסתיים בקריסה של שפת ההתקפה או בהזדקרות מלאה. יציבות טובה יותר בציר העלרוד עשוייה להתקבל באמצעות שימוש נכון במשיכת ברקסים: הוסף משיכה בברקסים כאשר החופה מתחילה בתנועה קדימה, ביחס אליך, הרפה מהמשיכה כאשר החופה מתנדנדת לאחור.
הדבר הגרוע ביותר שניתן לעשות עם משיכה לא נכונה של הברקסים הוא להוסף משיכה כאשר החופה מצוייה בנקודה הקידמית ביותר, או לשחרר את הברקסים כאשר החופה מצוייה בנקודה האחורית ביותר.
אל תנסה להשתמש במערכת ההאצה כדי לבצע טיסה אקטיבית, מאחר והשימוש במערכת ההאצה גורם לשליטה אסימטרית מוגבלת מאוד.

L2 – 01/06/1991. זה עתה ביצעת פנייה חדה או נכנסת לתרמיקה חזקה (או עילוי דינאמי). כתוצאה מכך אתה נזרק קדימה מתחת לחופה וזווית ההתקפה עולה. המערכת הכללית של טייס/חופה תנוע כלפי מעלה ובפסגת העלייה תרגיש חוסר משקל ברתמה. החופה רגישה לקריסה (אסימטרית, התאוששות) ברגע זה. צפה לצלילה קדימה של החופה (לפניך). ברגע זה עליך למשוך מידה מספקת של ברקסים: הוסף משיכה מתמשכת כאשר החופה מתחלה לצלול והפסק את המשיכה כאשר החופה מפסיקה לנוע קדימה. אין להחזיק במשיכה בזמן שהחופה חוזרת לאחור ועוברת מעל ראשך, מאחר והדבר עשוי להגביר את עצמת התנועה לאחור. במילים אחרות: משוך כאשר החופה בתנועה קדימה, ושחרר להוספת מהירות כאשר החופה נעה לאחור כדי לשכך את תנועת המטוטלת.

L2 – 31/05/2001. קיפול טיפים Big Ears (ביצוע). אם אתה צריך לאבד גובה במהירות גבוהה יותר מקצב השקיעה הרגיל של החופה, ללא הפחתה משמעותית במהירות (2 – 3 קמ"ש), השתמש בשיטה זו. ראה גם: קיפול טיפים (תקלות). אל תבצע קיפול טיפים כאשר אתה מצפה לרוטור באזור, במקום זאת טפס לגובה ככל שניתן (ראה היסחפות לאחור) ולאחר מכן התמודדות עם מערבולות. וכעת לשיטה. כאשר אתה מביט לרצועות ה – A, זהה את המיתר היוצא אל קצה הכנף, ומבלי לעזוב את הברקסים משוך את שני מיתרי A החיצוניים בכל כנף בצורה שתגרום לקיפול הקצוות. אל תמשוך בפתאומיות מאחר והדבר עלול לגרום לקריסה קדמית (התאוששות). החזק את המיתרים משוכים כל עוד אתה מעוניין לשמור על הטיפים מקופלים, אחרת שחרור המיתרים יגרום לפתיחת הטיפים. ראה תצלום: Big Ears.

השתמש בניהוג גוף לשליטה בכיוון הטיסה. ניתן אף לשלוט טוב יותר בכיוון הטיסה על ידי הגדלת הקיפול בצד אחד (משיכה נוספת במיתר ה- A בצד הרצוי). המשך לאחוז בברקסים כל העת. כדי לשוב לטיסה רגילה, שחרר את מיתרי ה – A בצד אחד בכל פעם כמו בקריסה קדמית (התאוששות). אם הקיפולים לא נפתחים, פמפם קלות בצד אחד בלבד עד לפתיחת הקיפול, ולאחר מכן את הצד השני. בשיטה זו ניתן לקבל קצב שקיעה של כ – 4 מ/ש, בהתאם לסוג המצנח ולגודל הקיפול המושג ראה גם: מערכת האצה (שימוש), המלטות משאיבת ענן.

L2 – 31/05/2001. צלילה ספיראלית (ביצוע). צלילה ספיראלית (וידאו) קצב השקיעה הגבוה ביותר ניתן להשגה על ידי ביצוע צלילה ספיראלית. ראה ווידאו: צלילה ספיראלית מתוך הסרט "Fly Hard"' וכן, ווידאו: סבסטיאן קורקין מבצע צלילה ספיראלית, Wing Over, וסחרור.

כל שעליך לעשות הוא להתחיל פנייה ולמשוך עוד ועוד עד אשר אתה חש בכוח הצנטריפוגאלי (התחושה של התנפחות ברגליים כתוצאה מניקוז הדם מן החלק העליון של הגוף) והחופה מתחילה לפנות לכיוון מטה. לא מומלץ להתעקש להגיע למצב בו החופה פונה לחלוטין כלפי מטה. הותר כ – º30 מעלות זווית לחופה ביחס לקרקע, לפני שהיא פונה אנכית לקרקע. (הערה: הכוונה לא לעבור 60 מעלות הטיה.)

כדאי לקרוא את דו"ח בדיקות התקינה DHV עבור תמרון זה (ראה תקינת חופות). בצלילה ספיראלית ניתן לקבל קצב שקיעה מדוד של 12 מ/ש אם התרגיל מבוצע כראוי. זהו איבוד גובה מהיר מאוד. הבט כל העת בצידה הפנימי של החופה, אחרת אם תביט לקרקע או לכנף העליונה, עשוי הדבר לגרום לך לסחרחורת. אם אתה חש שמרחב הראייה שלך הולך ומצטמצם ואתה חושש מאיבוד הראיה לחלוטין (Blackout) כתוצאה מלחץ דם נמוך באזור הראש, כווץ את שרירי הבטן (או הרם ברכיים לגובה החזה) כדי לאלץ זרימת דם חזרה לאזור הראש. כדי לחזור לטיסה רגילה, הפחת את לחץ המשיכה על הברקס הפנימי בהדרגה כדי למנוע טיפוס מהיר וחריף ביציאה.
אין לבצע קיפול טיפים Big Ears  (ביצוע) בו זמנית, מאחר והדבר מגדיל את העומס על המיתרים עד כדי סכנה. ראה גם: צלילה ספיראלית (התאוששות), המלטות משאיבת ענן.

(הערה !: שימי, יש כאן בעיה רצינית: התדריך מתייחס למצנחים מהדור הקודם. אם תלך לפי התדריך במצנח מודרני, ספציפית זה נכון לפוטורה ואני חושב שגם לאלגרה, אתה תכנס לאוטו-רוטציה, ולא תוכל לצאת מהצלילה הספיראלית. היציאה הנכונה במצנח מודרני מתבססת במידה רבה על הטית גוף. בצלילה ספיראלית מהירה הברקסים מתנהגים כמו מאזנת: משיכה בברקס רק מגבירה את הסבסוב. אני מציע, לפני שאתה מפרסם את זה, שתתייעץ עם לנואל או אלכס, כי מישהו עוד יעשה את מה שכתוב כאן וייהרג מזה - זה קרה בדרא"פ -.)
(הערה !: שימי! איתמר צודק - זה בהחלט מנוסח לא נכון ומסוכן ביותר..! אין למשוך ברקס עוד ועוד. מצורף הסבר קטן מקורס מצבי חרום איתי לנואל.

L2 – 03/02/2002. נעילה בצלילה ספיראלית. זהו מצב קיצוני ביותר של צלילה ספיראלית (התאוששות). אין זה מצב רצוי. כניסה לנעילה של צלילה ספיראלית עשוייה לקרות כתוצאה מקריסה אסימטרית (התאוששות) היוצאת משליטה. המקרה קרה לי,לאחר שעזבתי ידיות ברקס (טעות) כדי לנסות להחזיר את מוט ההאצה למקומו ברתמה. מערבולת אוויר גרמה לקריסה אסימטרית של 50%. עד שהצלחתי לאחוז בידיות הברקס בחזרה, הצד הפתוח של הכנף החל בצלילה חריפה לכיוון הקריסה בעוד הכנף והטייס במישור אופקי אחד ושפת התקפה בכיוון ישירות לקרקע. שניות לאחר מכן נפתחה הקריסה מעצמה. טייס החווה מצב כזה, עשוי לאבד קור רוח מאחר וזהו מצב בו הכנף שומרת על מצב הטיסה הנתון ושימוש בברקסים אינו תמיד יעיל. בגלל העומסים הכבדים על הכנף כתוצאה מהמהירות הגבוהה, והכוחות הצנטריפוגליים, הכוח הדרוש לצורך משיכת הברקסים וזמני התגובה, גוברים.

להלן נקודות ציון חשובות בדרך להתאוששות ממצב זה:

1.     אם אתה מצוי מתחת לגובה של 450 מטר מעפ"ש. השלך רזרבי !!   השלכת רזרבי (וידאו)

2.     מעל גובה זה, נסה להאט את הכנף על ידי משיכה בו זמנית של שני הברקסים, אך יותר את הברקס החיצוני. העזר בניהוג גוף ליציאה מהנעילה.

3.     הייה סבלני מעט, מאחר וזמן התגובה לפעולותיך עשוי להמשיך מספר שניות לפני שהכנף מצליחה לצאת מהנעילה. ראה גם: צלילה ספיראלית (התאוששות).

L2 – 23/11/1999. מצנח רזרבי (מתי). בדברים הבאים יאמר מתי יש להשתמש במצנח רזרבי. אם מתגלים מיתרים קרועים, או שאין שליטה על המצנח, זרוק רזרבי ! באופן כללי, אם אתה בגובה של מעל 450 מטר מעל הקרקע ואין מיתרים קרועים, נסה לתקן את המצב. אם לא הצלחת לפתור את הבעיה עד לגובה זה, זרוק רזרבי ! גם אם אתה בגישה סופית לנחיתה בגובה 30 מטר מהקרקע ואתה חווה מצב חוסר שליטה כגון קריסה (אסימטרית, התאוששות), זרוק רזרבי ! ראה גם מצנח רזרבי (כיצד).

L2 – 16/11/2000. מצנח רזרבי (כיצד). ראה גם: מצנח רזרבי (מתי)      ווידאו: רזרבי בקורס מצבי חרום , ו ווידאו: הסתבכות חופה ברזרבי     ווידאו: הסתבכות חופה ברזרבי (מקרה 2) .

כיצד להשליך רזרבי:

1.     משוך את ידית הרזרבי. התאמן במשיכת הידית על יבש כך שתוכל לעשות זאת בלי להביט. אתה עשוי להיות מבולבל במצב זה. הצמד את ידך לרתמה אם קיים עליך עומס G גבוה.

2.     בדוק שבידך מצויה ידית הרזרבי ולא חלק מהרתמה. שנייה אחת של בדיקת ראייה לידית עשויה לחסוך שניות יקרות בניסיונות נוספים.

3.     משוך את הידית בחזקה כדי לשחרר אותה מפיני האבטחה. בכל רתמה הסידור שונה. לכן כדאי ומשתלם להתאמן. לעיתים ניתן אף להשליך רזרבי בתנועה אחת של משיכה ועזיבת הידית על ידי מתיחת היד למלוא אורכה. משוך חזק כדי להתגבר על החיכוך ועל רצועות הוולקרו של ידית הרזרבי. תנועת השליפה (ברוב המקרים) דומה לתנועת מכה. הווה אומר, לאורך הגוף ובכיוון קדימה. אך הדבר תלוי במבנה הייחודי של הציוד שברשותך.

4.     הבט לכיוון ההשלכה של הרזרבי.

·        וודא שהחופה איננה נמצאת במקום אליו אתה מתכוון להשליך את הרזרבי.

·        אם אתה בסחרור, עדיף להשליך את הרזרבי החוצה מכיוון הסחרור.

5.     השלך בכל הכוח שיש לך, זכור לעזוב את הידית ברגע ההשלכה.

6.     הבט לקרקע והתכונן לנחיתה, לאחר מכן הבט לרזרבי כדי לוודא שהוא נפתח. יתכן ויהיה צורך במשיכה כדי לעזור לו להיפתח. (הערה: זה אולי נכון בדור הקודם. היום הרזרבי תלוי מנקודה אחת, ואתה לא מגיע לשם ולא יכול למשוך כלום !)

7.     לאחר השלכת הרזרבי הבעיה האמיתית כרגע היא שליטה במצנח הראשי:

·        בפתיחת הרזרבי תימשך רגעית לאחור, נסה לאסוף את מיתרי הברקסים.

·        יתכן מצב בו החופה תישאר מנופחת עם שפת התקפה לכיוון מטה כנגד הרזרבי. ראה חופה לכיוון מטה כנגד הרזרבי. כמו כן, החופה עשויה להיות בלתי נשלטת, או להסתבך ברזרבי. כנגד כל אחת מהאפשרויות הללו , עליך לנטרל את החופה.

·        אם אתה מנטרל את החופה, בצע זאת באופן סימטרי. ניתן לבצע הזדקרות רצועות B (B-Stall) (ביצוע) ובכך למנוע לחלוטין טיסת החופה לכיוון מטה, או על ידי הזדקרות פרסה (ביצוע), המתאימה לחופות בעלות מנת מימדים גדולה. אם אתה גבוה מספיק באפשרותך להמתין עד אשר החופה תהייה מתחתיך ואז לבצע קריסה קדמית (ביצוע). שימוש בברקסים או ברצועות הברקס כמעט בלתי אפשרי. כאשר אתה מושך את החופה, הקפד לא לגלגל מיתרים סביב הזרוע והאצבעות מאחר וקיים סיכוי שהכנף תחזור לטוס שוב. נסה לתפוס ולמשוך את מרכז שפת הזרימה של הכנף, הדבר מבטיח שהחופה לא תתנפח שוב.

8.     בצע נחיתה בגלגול צנחנים . אם עליך להסתובב מתחת לרצועות הרזרבי לפני נחיתה, בצע זאת על ידי תנועות של דוושות אופנים ברגל אחת.

9.     היגררות לאחר נחיתה היא בליתי נמנעת בכל מצב רוח. עמוד על הרגליים לאחר נחיתה מהר ככל שניתן ורוץ לעבר הרזרבי תוך משיכת מיתריו.

L2 – 01/06/1991. שיטת הנקודה הקבועה במרחב. האם תצליח לעבור את הרכס ממול ? או את הנהר ? או את קווי המתח הגבוה שמלפנים ? או האם תגיע לשדה הנחיתה ? ראה את הנוף הכללי ממולך כתמונה שטוחה, כאשר אתה טס אל תוך התמונה הזו (התמקד בה למשך 15 שניות לפחות כדי לספוג אותה בדמיונך) ובחר לך נקודה בתוכה, כגון עץ, או מבנה בפסגת הגבעה אותה אתה מקווה לעבור. אם הנקודה שבחרתה נעה לכיוון מטה בתמונה "שצילמת", אתה תעבור מעליה. חזור על התהליך הזה עד אשר תמצא נקודה במרחב ממולך, שאינה יורדת ואינה עולה. "נקודה קבועה זו" במרחב היא הנקודה אליה תגיע בסוף תהליך הגלישה. נסה לקזז עילוי או שקיעה זמניים לאורך הדרך כדי לקבל נקודה קבועה במרחב.

L2 - 12/07/2002. קריסה מלאה/קדמית (התאוששות). קריסה מלאה עשוייה להתרחש כאר אתה ניכנס לאיזור שקיעה חזקה מייד לאחר עזיבת עילוי חזק. בדרך כלל תעמוד מול אחד משני המצבים הבאים:
** קריסה קטנה. מרכז שפת ההתקפה של המכנף מתקפל לאחור ופנימה אל מתחת לכנף. הקיפול בדרך כלל של 30% מאורך המיתר.
בצע משיכה החלטית של הברקסים עלד אשר תתחיל להרגיש מתח במיתרי הברקס, ואז שחרר. שים לב, מצב זה בדרך כלל יתוקן מעצומו לאחר נפילה של כ- 5 מטר.
** קריסה גדולה ומהירה. הכנף צוללת כמקשה אחת, תוך כדי כך שפת ההתקפה כולה עוברת בסמוך אליך מעל הראש, לאחר מכן מתוצצת מאחוריך, תוך כדי משיכה לאוחרו, ואז מתנפחת בחזרה. הכנף עשוייה לקבל צורת "בייגלה". תצלום: קריסה קדמית – כל הכנף מתקפלת למטה   תצלום: קריסה קדמית – מרכז הכנף מתקפל לתחתית  
ווידאו: קריסה קדמית קטנה, קורס מצבי חרום 1999
ווידאו: קריסה קדמית בצורת פרסה, קורס מצבי חרום 1999
ווידאו: קריסה קדמית תוך ביצוע קיפול טיפים

L2 - 11/05/2004. שאיבת ענן (תיאוריה). כאשר רוחב הענן מגיע לגודל מסויים, אוויר הזורם אליו מהצדדים אינו מספיק כדי לכסות את עצמת השאיבה, ואז מתרחשת תופעה של "שאיבת ענן". לפיכך, הרוחב האפקי של ענן הינו הגורם העיקרי לשאיבת ענן ולא גובה הענן.
תנאים המסייעים להתרחשות התופעה:
** שיכבת לחות בגובה ההיוצרות של הענן, תגרום להתנדפות איטית יותר של הענן תוך כדי השפעה קטנה יותר על קירור האוויר שמסביב.
** מערכת סינופטית של שקע בארומטרי או חזית חמה מלווה בשקע.
איבחון הגורמים לתופעה.
כאשר אתה מתקרב לבסיס ענן, הרחב את רדיוס הסיבוב ואם קיים עילוי מסביב, צפה לשאיבת ענן.

L2 - 11/05/2004. הימלטות משאיבת ענן. אתה נימצא בבסיס נן והווריו מראה עדיין טיפוס בקצב של 2 מ/ש. לפני שאתה נשאב אל תוך הענן ומאבד את הראות, בצע קיפול קצות כנף Big Ears.
הטבלה הבאה מראה את קיצבי איבוד הגובה עבור תמרונים שונים:

שיטה/תמרון	קצב שקיעה מ/ש	אפשרות ביצוע
קיפול טיפים קטן - (פחות מ- 15% מכל צד) Small Ears	2.1 מ/ש	טובה
קיפול טיפים קטן + מערכת האצה.	3 מ/ש	טובה
קיפול טיפים גדול (לפחות 30% מכל צד) Big Ears	3.1 מ/ש	כמעט טובה
קיפול טיפים Big Ears + מערכת ההאצה (שימוש)	4 מ/ש	כמעט טובה
הזדקרות רצועות "B"	8.5 מ/ש	כמעט טובה
צלילה ספיראלית (ביצוע) חריפה	15 מ/ש	גרועה מאוד
קיפול טיפים + צלילה ספיראלית	18 מ/ש	סבירה

אם העילוי בשאיבת ענן עולה על 8 מ/ש, עדיף לשמור כיוון כדי לצאת מאיזור השאיבה, ואולי אף להשתמש במערכת ההאצה במשולב עם קיפול טיפים. ראה גם: אין להכנס אל תוך עננים  

L2 - 10/10/2003. קיפול טיפים בצלילה ספיראלית.
בצע תחילה קיפול טיפים, הרחב את רצועת החזה, ואז הטה את גופך ברתמה כדי להתחיל צלילה ספיראלית.
סבלנות !! דרושות מספר שניות לתחילת הסיבוב והצלילה הספיראלית.
קצבי שקיעה בערכים של כ- 20 מ/ש עשויים להתפתח, לכן כדאי לשים לב לגובה שלך מעפ"ש. במרוצת ביצוע התמרון, הסתכל תמיד לעבר הצד הפנימי של הסיבוב. יתרון גדול בביצוע תמרון זה הוא בכך שכמעט ואין עומסי G על הטייס בגלל זווית הטייה נמוכה יחסית, ואפקט צנטרופגלי נמוך. מסיבה זו הופך תמרון זה לזמין ואפשרי לביצוע קל יותר מאשר צלילה ספיראלית חריפה. תמרון זה ניתן לביצוע באוויר מחותחת מאוד.
לחזרה לטיסה רגילה, שחרר את קיפול הטיפים, ולאחר מכן ספוג את האנרגיה הסיבובית שהצטברה על ידי חזרה לישיבה זקופה ברתמה, והשלם 2-3 סיבובים להאטה. תמרון זה גורם בלאי גבוה למיתרים ולתפרים של החופה במיוחד בנקודות עגינת המיתרים למפרש התחתון.
אם הציוד עליו אתה טס, חדש אזי אין כל בעיה. אין לבצע תמרון זה לעיתים תכופות. אם הציוד ישן או שהמיתרים נוטים להתיישנות, אל תנסה תמרון זה.
ראה גם: הימלטות משאיבת ענן.

L3 – 03/03/2007  צלילה ספיראלית עם קיפול טיפ חיצוני בלבד (ביצוע).

בצע קיפול טיפ קטן ומתון בצד החיצוני לסיבוב והחזק, אז התחל צלילה ספיראלית באופן הדרגתי. אל תשחרר את הטיפ המקופל לפני יציא המהספיראלה ולפני שאתה חוזר לטיסה אפקית וישרה.

היכולת להשתמש בברקס הפנימי לסיבוב מאפשרת כניסה ויציאה לספיראלה, קלה יותר מצלילה ספיראלית עם קיפול שני טיפים.

התיאוריה מאוחרי תמרון זה, היא שהגרר הנוצר כתוצאה מהטיפ המקופל מקטין את הכוחות הצנטרפוגליים הפועלים על הטייס.

שים לב שלמרות שהטייס חש עמסים צנטרפוגליים פחותי, בפועל החופה נתונה במעמסים כבדים מאחר ושטוח הכנף קטן וחלוקת העמס נופלת על מספר קטן יותר של מיתרים.

סכנות אפשריות:

·         אם אתה משחרר את הטיפ המקופל כאשר אתה עדיין בצלילה ספיראלית, הכנף תיפנה ישירות לכיוון הקרקע ועלולה להינעל בצלילה ספיראלית (התאוששות).

·         הכניסה לצלילה ספיראלית חדה ומהירה מאוד. סיכון של התחלת סיחרור (התאוששות).

·         הטייס עשוי להחריף את התמרון בהגזמה (הכוחות הפועלים אינם חזקים מספיק כדי להתריע בזמן). כתוצאה מכך הטייס עלול להינעל בצלילה ספיראלית (התאוששות).

·         קיפול חריף וגדול מידי של הטיפ החיצוני עלול לייצר גרר גבוה ובשילוב עם שמוש בברקס הפנימי, עשוי לגרום לבעיות אחרות

ראה גם: המלטות משאיבת ענן.

L3 – 03/02/2002. צלילה ספיראלית (התאוששות). זהו מצב המוכר גם כ- "סיבוב 360 חד". אין לבלבל בין צלילה ספיראלית (ביצוע) לבין סחרור (ביצוע). אם נכנסת לצלילה ספיראלית מרצון, ועליך למשוך ברקס פנימי באופן מתמשך כדי להחזיק את החופה במצב זה, הרפה בהדרגתיות את הלחץ על הברקס הגורם לצלילה, כדי לצאת מהמצב ולשוב לטיסה רגילה. מצורף הסבר קטן מקורס מצבי חרום

L3 – 20/11/1999. קיפול טיפים Big Ears (תקלות). זהו תמרון הרבה יותר רציני ממה שנוטים לחשוב. להכרת הטכניקה ראה: קיפול טיפים Big Ears (ביצוע).

1.     המצנח עשוי להיכנס להזדקרות עמוקה/Parachutal (התאוששות), הן בגלל הצורה המיוחדת של הכנף - הדמיון למצנח פטרייה, או בגלל עיוות מיתרים, או התבלות בד המצנח, או כיוון מקזזים
(Trim-Tabs) במידה והם מורכבים למצב טיסה איטית. ביציאה ממצב קיפול טיפים Big Ears , ובמיוחד אם ביצעת "פמפום", המצנח עשוי להישאר במצב טיסה איטית או אף להיכנס להזדקרות עמוקה/נפילה Parachutal בקצב שקיעה של בערך 5 מ/ש המספיק כדי לגרום לפציעה. אם הבעיה אינה הזדקרות עמוקה/נפילה Parachutal , יתכן ולא תהייה מודע למצב הזה, מאחר וקצב השקיעה המהיר במצב של טיפים מקופלים יגרום לתחושה דומה בכניסה להזדקרות עמוקה/נפילה.

2.     בעיה נוספת היא ירידה דרמאתית ביעילות הברקסים אם עליך לתקן בעיית קריסה (אסימטרית, התאוששות). ראה ווידאו: קריסה קדמית בעת קיפול טיפים.

3.     בטכניקה זו נגרם עומס יתר על מתרים מסוימים ועל נקודות חיבור מיתרים לחופה, והדבר אף מתגבר אם קיים שילוב של צלילה ספיראלית (ביצוע) כתוצאה מהכוח הצנטריפוגאלי הנגרם.

4.     מהירות ההזדקרות עולה, לכן הייה זהיר בשימוש בברקסים. אם אתה נקלע לטיסה בגשם, מהירות ההזדקרות אף עולה בעבר כך, וטייסיםנכנסו לנעילה בהזדקרות עמוקה כוצאה מכך.

ביצוע קיפול טיפים Big Ears , משמש בעיקר לנחיתה באזורים בהם נושבת רוח חזקה, או בעמדת ההמראה. (הערה: ברוח חזקה באים עם ספיד סיסטם, ולא עם טיפים מקופלים. יש מצנחים שטסים יותר לאט עם טיפים מקופלים.) טייסים נוהגים לשחרר טיפים מקופלים בגבהים של 10 – 30 מטר מעל פני הקרקע, בדיוק בגובה המתאים להתפתחות של צרה כל שהיא אם המצנח נכנס להזדקרות עמוקה/נפילה Parachutal . לעולם אין לשחרר מתחת לגובה 100 מטר מהקרקע. החזק טיפים מקופלים עד לפני נגיעה בנחיתה (בערך 1 מטר או פחות) ואז עזוב את מיתרי הטיפים ובצע הצפה Flare רגילה.

L3 – 31/05/2001. הזדקרות רצועות (B-Stall) B (ביצוע). קצב שקיעה גבוה מאוד ניתן להשיג על ידי משיכת רצועות ה- B. תיתכן העדפה של שיטה זו על פני צלילה ספיראלית (ביצוע) אם אתה חייב לאבד גובה מהר ולאורך זמן, וכניסה לספיראלה גורמת לך סחרחורת. בשיטה זה השתמשתי פעם כדי לצאת מענן אשר שאב אותי כ – 200 מטר אל תוך רסס ושלג. עליך לשאול את עצמך תחילה, האם היצרן של המצנח שלך ממליץ לבצע הזדקרות מסוג זה ? ? (ראה: יצרני  מצנחים)  כל כנף מתנהגת קצת שונה ב- B-Stall, לכן יש לעבור על ספר הטייס של החופה. בכל מקרה, עליך לדעת שהתמרון הזה הוא קריטי לחוזק המבני של החופה מאחר והעומס על נקודות החיבור לחופה, גדול מאוד. תוך התחשבות בעובדות הנ"ל, על מנת לבצע תמרון זה, החזק את ידיות הברקסים בידיים ותפוס את רצועות ה- B מתחת לטבעת החיבור של המיתרים. כעת משוך את שני הרצועות בצורה סימטרית (הפעל כוח) עד אשר הרצועות יורדות והמתח עליהם פוחת בצורה ניכרת. בשלב זה תרגיש בנפילה והתייצבות בקצב שקיעה של בערך 8 מ/ש. ניתן לנהוג את הכנף באמצעות משיכת יתר של צד אחד ובכך לגרום לכנף לפנות. אם אתה מושך יתר על המידה, אתה עלול לגרום להזדקרות פרסה (התאוששות). (הערה: שני הדברים אינים נכונים. אין שום משמעות לכיוון אליו מופנה המצנח כי הוא יורד אנכית, ובמצנח מודרני אין סכנה של הזדקרות פרסה.) ראה ראה B.

כדי לחזור לטיסה רגילה, רוב יצרני המצנחים ממליצים על שחרור הדרגתי של רצועות ה– B בהתחלה ושחרור מהיר בשלב האחרון, כ – 5 עד 10 ס"מ לפני השחרור המלא. זאת כדי לוודא שהכנף אוספת מהירות וחוזרת לטיסה בשני צידיה ובכך נמנעת האפשרות לכניסה להזדקרות עמוקה , או סחרור (התאוששות). באופן כללי, צבירת הגובה הנגרמת מיציאה מהזדקרות רצועות B (ביצוע) הוא קטן מאוד אך הבעיה הגדולה יותר היא שמספר חופות עלולות לא לצאת מהמצב  ולהיכנס להזדקרות עמוקה/נפילה Parachutal. ראה ווידאו: יציאה גרועה מהזדקרות רצועות (B-Stall) B. אין למשוך את רצועות ה – A בצורה סימטרית לאחר היציאה, כיוון שרוב הטייסים אינם מסוגלים להבחין במצב של הזדקרות עמוקה/נפילה Parachutal . (הדבר החמור יותר הוא משיכת רצועות ה – A בזמן שהחופה מטפסת ביציאה). אין למשוך ברקסים אלא לאחר שהחופה צברה מהירות (בדרך כלל לאחר מספר שניות), אחרת קיים סיכוי לבעיות אחרות. אני אישית השתמשתי בשיטה זו כתריסר פעמים (לפני שידעתי שהיא גורמת לנזק מבני לכנף),  וחוויתי איבוד גובה בצורה יציבה. זכור שבשיטה זו נגרמת ירידת מהירות אוויר. ראה גם: המלטות משאיבת ענן.

L3 – 09/02/2001. נחיתה על עצים. ובכן, לא הצלחת להגיע לשדה נחיתה, ואתה מוצא את עצמך מעל שטח מיוער. אל תטוס לכיוון השביל הצר בין העצים הגבוהים, מאחר וקרוב לוודאי שקצות הכנפיים יתפסו בצמרותיהם ויגרמו לך לקריסה (אסימטרית, התאוששות) ונפילה מגובה רב. כמו כן, הישמר מקווי מתח גבוה בסמוך לדרכים הרריות. עדיף במקום זאת, לבחור עץ עם ענפים רכים, לטוס אליו בכיוון נגדי לרוח, להצליב רגליים (כדי למנוע פגיעה בוורידים) לשלב ידיים ואז להציף (Flare) בדיוק מעל מרכז העץ, כדי לנחות עליו במהירות אפס. משוך ברקסים כל העת עד אשר תוכל לתפוס בדבר מה. אם תצליח בתהליך, תמצא את עצמך תלוי על העץ כאשר החופה יושבת בצמרתו, אך לפחות תמנע נפילה לקרקע מגובה רב. עשוי לקחת זמן רב לפרום את המיתרים מהעץ, ואף יתכן שהמצנח יהיה זקוק לתיקונים רבים (או לפחות לבדיקה), אך חסכת שבירת עצמות כתוצאה מנפילה. אפשר להשתמש ברזרבי כחבל ירידה מהעץ. בדוק את ערכת החרום .

כדי לחלץ את המצנח מהעצים יתכן ויהיה עליך לחתוך מיתרים. שקול לעזוב את החופה על העצים ולשוב מאוחר יותר עם ציוד מתאים לטיפוס על עצים, כדי לשחרר את החופה בעזרת שתי ידיים כאשר אתה מאובטח לענף בריא. אם החופה פרושה על שני עצים, היעזר בידיד כדי לשחרר אותה מהעץ השני, מאחר והורדת המצנח מעץ אחד עשויה לגרום לקריעת בד המצנח. אם בשלב כל שהוא היה כובד משקלך תלוי על החופה והמיתרים בעץ, חובה לשלוח את המצנח לבדיקת יצרן.

L3 – 01/06/1999. טייס אחר עבר בסמוך אליך בכיוון ממנו נושבת הרוח. אם הוא בגובה זהה לזה שבו אתה טס, או מעל הגובה שלך, אזי אין כל בעיה. אך אם הוא בגובה מעט נמוך ממך, תחוש את המערבולת שהכנף שלו מייצרת. עצמת המערבולת היא ביחס ישר למשקל כלי הטיס ולמהירות בה הוא טס. התרחיש הגרוע ביותר הוא מצנח טנדם במצב משיכת ברקס מרבית. המערבולות שהוא מייצר, היא דבר שכדאי להתכונן אליו.

L3 – 01/06/1990. קשר במיתרים (יציב, התאוששות). יש לך קשר במיתרים (בדרך כלל לאחר המראה) אך הכנף ממשיכה לטוס יציב. שמור כיוון על ידי הוספת משיכה בצד הרצוי. משוך במיתרים (אם אתה יכול להגיע אליהם) המובילים אל הקשר, אחד בכל פעם. אם אינך מצליח לפרום את הקשר, גש לנחיתה. ראה גם:קשר במיתרים (בלתי יציב, התאוששות).

L3 – 10/03/2000. עניבה (התאוששות) הכנף מושכת לכיוון סיבוב בגלל עניבה תיתכן אף כניסה לצלילה ספיראלית. זהו מצב שונה מחזייה (התאוששות). עניבה עשויה להתרחש כתוצאה מקריסה בתנועת סבסוב בלתי מאוזנת (התאוששות) או מהזדקרות פרסה (ביצוע) תצלום: עניבה. אם ברשותך מצנח רזרבי (מתי) זרוק אותו כעת. הפעולות הבאות הן במקרה ואין לך רזרבי או שאתה מספיק גבוה ומעדיף לא לזרוק רזרבי:

·          בצע קריסה (אסימטרית, ביצוע) של 50% כנף על ידי משיכת אחת מרצועות ה – A בצד של העניבה, בתקווה שפתיחה מחודשת של הקריסה תפתור את הבעיה.

·          בצע Big Ears קיפול טיפים (ביצוע) בצד הנגדי כדי לאזן את התנגדות האוויר בשני צידי החופה.

·         בצע הזדקרות (מלאה, התאוששות) בתקווה שיציאה ממנה תפתור את הבעיה.
(הערה: כדי לצאת מ- Cravate, יש למצוא את מיתר קצה הכנף ולמשוך אותו.)

הערה: עניבה Cravate . הסתבכות קצה הכנף או חלק מהכנף בין המיתרים, העלולה להיגרם כתוצאה מקריסה חלקית תוך החלקה בילתי סימטרית או נפילה לעבר אחת מקצות הכנף, תגרום לעניבה. יש להבדיל בין עניבה לבין חזייה, בה מסיבה כל שהיא, מצוי מיתר בחלק העליון מעל הקימור העליון של הכנף. שימי הנגבי. 

L3 – 25/06/1999. קשר במיתרים (בלתי יציב, התאוששות). נוצר קשר במיתרים מסוימים והכנף נכנסת לחוסר שליטה על ידי קריסות (אסימטרית, התאוששות) חוזרות ונשנות או על ידי פניות בלתי מבוקרות. כבר ניסית משיכת מיתרים בודדים המובילים לקשר וכן פמפומים. אם ברשותך מצנח רזרבי (מתי) זרוק אותו כעת!!   

L3 – 01/08/1991. לאחר פנייה חדה מאוד או צלילה ספיראלית (ביצוע) אם אתה משחרר בפתאומיות את הברקס שגרם לפנייה, יגרום הדבר לנסיקה חדה. כאשר אתה פונה בזווית הטיה חדה, אתה עלול לעבור את מגבלות המהירות של החופה כתוצאה מהכוח הצנטריפוגאלי הנוסף ההופך לעומס כנף מוגבר. כאשר אתה חוזר בפתאומיות למצב טיסה אופקית, תשאף הכנף להאט חזרה למהירות רגילה, וכתוצאה מכך לזרוק אותך קדימה בתנועת מטוטלת, דבר שיגרום לכל המערכת חופה/טייס לנסוק בחדות כתוצאה מזווית התקפה גבוהה ואנרגיה קינטית שנצברה. הישמר מהזדקרות (מלאה, התאוששות). אם הגעת למצב הזדקרות (מלאה, ביצוע) והברקסים עד הסוף למטה (בניסיון לבלום את ריצב החופה קדימה לאחר היציאה מהנסיקה), וקצב השקיעה כתוצאה מכך יציב, תנוע הכנף שוב ושוב קדימה בניסיון לחזור לטיסה רגילה. שחרר את הברקסים כאשר הכנף מצויה בנקודה הקדמית ביותר !!, בדרך כלל לאחר התנועה השלישית שלה קדימה. החבר רוב מקאנזי אמר (באפריל 1999) " מתוך תריסר פעמים בהם התאוששתי מהזדקרות מלאה, בכל יציאה מהזדקרות, הייה עלי להשתמש בברקסים בצורה שונה. זהו דבר שאין אפשרות ללמד, בוודאי לא בקשר רדיו" ראה גם: הזדקרות (מלאה, הערכה), טיסה אקטיבית.

L3 – 07/11/1999. הזדקרות (מלאה, התאוששות).   הזדקרות מלאה (וידאו) הגעת למצבהזדקרות (מלאה, ביצוע) (הברקסים עד הסוף) וקצב השקיעה כתוצאה מכך, יציב. בזמן השקיעה המיוצבת, תנוע הכנף שוב ושוב קדימה בניסיון לחזור לטיסה רגילה. שחרר את הברקסים כאשר הכנף מצויה בנקודה הקדמית ביותר, בדרך כלל לאחר התנועה השלישית קדימה. החבר רוב מקאנזי אמר באפריל 1999: "מתוך תריסר פעמים בהם התאוששתי מהזדקרות מלאה, בכל יציאה מההזדקרות הייה עלי להשתמש בברקסים בצורה שונה, זהו דבר שאין אפשרות ללמד, בוודאי לא בקשר רדיו". ראה גם: הזדקרות (מלאה, הערכה) , טיסה אקטיבית.

L3 – 03/10/1999. הזדקרות (מלאה, הערכה). ברבים מקורסי מצבי חרום עדיין מלמדים את התמרון בו מאטים את המצנח עד לזיהוי נקודת הזדקרות מלאה, ביצוע), אך ללא כניסה למצב, אלא זיהוי סימני האזהרה הראשוניים שלו. הבעיה עם תמרון זה היא שהזדקרות (מלאה, ביצוע) עשויה להתרחש בפתאומיות, ללא סימני אזהרה ראשוניים, ואז קיים חשש שהטייס ישחרר מייד את הברקסים ובכך תיגרם ריצה מהירה של החופה קדימה, תוך סכנת נפילה לתוכה או נפילה מעבר לה. ראה ווידאו: שחרור ברקסים בכניסה להזדקרות. יציאה מהזדקרות (מלאה, התאוששות) בשלב ההתחלתי שלה היא אלימה יותר מאשר יציאה לאחר שההזדקרות התייצבה.

L3 – 07/07/2000   רצועות מפותלות (התאוששות) . ווידאו: רצועות מפותלות החופה הייתה בסחרור וכעת נשארו רצועות מפותלות. ראה ווידאו: סחרור הגורם לרצועות מפותלות בקורס מצבי חרום 1999. הדבר עלול לקרות לטייסים המניפים הפוך ויוצאים תוך סיבוב לצד הלא נכון (בדרך כלל פיתול אחד במקרה זה). במצב זה, הברקסים אינם יעילים מאחר והם תפוסים בפיתול. אם אתה צריך ניהוג אתה יכול בצע זאת על ידי משיכת מיתרי ברקס מעל הפיתול (או ברצועות C/D האחוריות). אם הפיתול אינו נפרם מעצמו, תפוס ברצועות ה- V מעל הפיתול והעזר בהם כדי להסתובב בכיוון פתיחת הפיתול. ראה גם: סחרור (התאוששות).

  Wing Over L3 - 23/09/2003. מדוע אתה צריך את זה? נקודות חשובות:
1. שמור על לחץ חיובי בברקס של הכנף העליונה, היכן שקריסה אסימטרית עשוייה להתרחש. אחת הסיובת לכך היא העובדה שזווית ההתקפה קטנה בצד הכנף הזה (מאחר ומהירות האוויר גבוהה).
סיבה נוספת נובעת מהעובדה שמשיכת הברקס לביצוע הפניה הנגדית, נעשתה מוקם מידי.

2. שמור את הכנף בכיוון הרוח. עניבה (Cravate) עשוייה להתרחש בגלל שימוש לא נכון בברקסים כדי לבצע את הפניות:
    ** משיכה מוקדמת מידי והכנף פונה בחריפות ומשליכה את הטייס בתנועת מטוטלת כלפי מעלה, עשוייה לגרום לקצה העליון של הכנף לאבד לחץ ולהכנס לקריסה כתוצאה מתנועת גלגול בלתי מאוזנת. אך מאחר והקצה התחתון תומך כעת במשקל הטייס, תנועת המטוטלת של הטייס מתגברת ומתרחש מעבר פיתאומי לצלילה ספראלית חריפה, ותתכן עניבה העשוייה לתתרום להחרפת הצלילה הספיראלית.
נסיונות הטייס בשלב זה לחזור לשליטה באמצעות ברקס נגדי או הזדקרות מלאה, אינם יעילם בדרך כלל. בנוסף, בגלל התנואה הנגדית של מערכת חופה/טייס, עשוי להתרחש פיתול רצועות V, העלול לגרום להגבלת השימוש בברקסים, ובמקרה זה על הטייס להשליך רזרבי.
    ** משיכה מאוחרת מידי. תוך כדי תנועת מטוטלת של הטייס מבלי לבצע פנייה בשיעור מספיק, הקצה הנמוך של הכנף יאבד לחץ ויכנס לקריסה כתוצאה מתנועת סיבסוב בלתי מאוזנת. ייתכן אף שתיגרם עניבה (Cravate).

כאשר אתה מנסה ללמוד ביצוע תמרון זה, עליךלהתקדם בשלבים. בתחילה, שמור את קצב הפניות נמוך. אל תטה את הכנף יותר מ- 45 מעלות. הסכנה בתמרון זה אינה מוערכת כראוי מאחר והתוצאות האפשרויות מטעות בביצוע עשויות להיות מרחיקות לכת.
גם חופות בתקינה בטוחה יותר כגון: DHV1 חשופות לסכנה בביצוע תמרון זה. ראה תצלום: Wing Over.
ווידאו: Wing Overs  
ווידאו: Wing Overs כאשר זה לא מצליח  
ווידאו: Wing Overs מתוך הסרט "Fly Hard"   
ווידאו: סבסטיאן בורקין מבצע Wing Overs, צלילה ספיראלית, וסחרור   

L3 – 13/03/2000. הזדקרות עמוקה/Parachutal (התאוששות). כיצד יש לזהות את המצב:

·         קצב שקיעה גבוה. בדרך כלל זוהי נפילה של 6 מ/ש. צפצוף הווריו יהיה חזק. עליך לוודא שאינך נמצא למעשה באוויר שוקע.

·         חוסר תנועת אוויר קדמית. אינך חש את האוויר מכה בפניך, אלא מגיע מלמטה. יחס העילוי/גרר קרוב ל- 1 .

·         חוסר לחץ על החופה. ניתן לראות את פני החופה התחתונים מעוותים ומנופחים כלפי פנים בין המיתרים. לעיתים הקטע האחורי של הכנף שבין הברקסים ינפנף.

·         חוסר יעילות ברקסים. הלחץ על מיתרי הברקס יהיה נמוך ולא ניתן יהיה לבצע פניות.

מה אין לעשות:

·         אין ליזום פניה. בעבר נלמד הדבר כשיטה להתאוששות, אך מאחר והכנף נמצאת בנפילה אנכית, היא חשופה מאוד לאפשרות של כניסה לסחרור (התאוששות). לא מומלץ יותר לבצע פניה.

·         אין "לטלטל" את החופה (בתנועת נדנוד בציר העלרוד). הדבר עשוי בקלות לגרום להזדקרות (מלאה, התאוששות).

ניתן לצאת ממצב של נפילה אנכית על ידי:

1.     אם אתה בגובה של פחות מ – 20 מטר מהקרקע, התרכז בביצוע פנייה באמצעות ניהוג גוף כדי להגיע למשטח נחיתה בטוח, ובצע PLF (נחיתה בגלגול צנחנים)

2.     דחיפת רצועות ה- A קדימה.