עץ האלון מנעים את זמני ואני חושב על עצלני ההיסטוריה הרבים שחסו בצילו

כמותם גם שימי ואנוכי , מביטים בנימנום בנוף שלפנינו

*

 תכתוב משהו-

אומר לי שימי , ספק מפציר ספק גוער,

- מה יש לי לכתוב - לא הייתי בשום פעילות מאז הנחיתה הגרועה שלי במבוא חמה

תכתוב בכל זאת - שימי ממשיך

אם יהיה משהו היום אז אכתוב

אני אומר ומביט בשמים הסתומים של עמק יזרעאל - אני לא מבין גדול אבל זה נראה כמו יום באמת מבוזבז

*

לעצמי אני אומר שזה נחמד לשתות קפה  על הר תבור, אם כי מעט הזוי לעשות זאת בצהרי יום עבודה

אני מופתע כששימי אומר לי להתכונן

מבט נוסף בסרט המתנופף ברוח - נראה כאילו הסרט קצת מתאמץ בשבילנו

*

אני עם המצלמה האהובה שלי, מתחיל לצלם את שימי פורש מצנח, מתכנן את הריצה הקצרה שיש לעשות

לרגע אני מדמיין נוצה שאם היו זורקים לתהום שלפנינו היא היתה צונחת כמו כדור ברזל

שימי מחבר אותי אליו ואני מתחיל לצלם

אנחנו רצים וממריאים

סליחה - אנחנו רצים ונופלים

סינק שנראה לי כמו הסוף של הטיסה

אני כבר חושב על נחיתה על הכביש או לפניו על איזה עץ, מצטער על כמה המבורגרים שאכלתי ולא מבין איך הגענו כל כך נמוך כל כך מהר

אין לי שום שליטה על המצנח - וטוב שכך

אני מפסיק לחשוב - היום אני רק  גור בכיס של הקנגורו

דמותה של ילדתי הקטנה עולה בעיני רוחי כשהיא צמודה לגופי בתוך מנשא בד כתום

כפי שהיא סומכת עליי שאשא אותה בבטחה - כך אני סומך על האיש מאחורי - אחרי הכל זה אותו אחד שאומר לי לרוץ אל תהום מבוא חמה ושמזכיר לי לנחות כשאני חולם לי מעל הכנרת

*

אנחנו עולים

מה? איך זה קורה אני לא מבין

שימי נע מאחור כמו מטפס הרים, אני מדמיין אותו מניף קרדום וקושר חבלים למצוק אדיר שאנו בתחתיתו

וכך אנו מטפסים

אני התייר המפונק עם המצלמה ושימי מטפס כמו מדריך טיבטי, על קיר תלול של אוויר

 

איזה כיף לי לטוס בלי מאמץ, אני מחייך, בזמן ששימי מקלל ומעלה אותנו מעלה מעלה

המצלמה קיבלה סחרחורת מהסיבובים ואני מנסה טכניקות שונות

לשימי נמאס לטפס - אני שמח לשמוע

*

זהו - עכשיו אני מתחיל לעבוד - מחלקת הוידאו של סתוונית בהקמה

ויש לי המון טסטים ורעיונות בתור צלם אוויר מתחיל

סוף סוף יש תנועה קדימה

*

שימי מתבאס מאיבוד גובה מהיר בזמן שאני נהנה מטיסה ישירה לכיוון מזרח

השמש מאחורי ויש צבעים נפלאים מכל עבר

צמצם כזה מול צמצם אחר תריס מהיר או איטי- פריים עם רגל או עם יד, זה הזמן לנסות

*

האדמה קרבה אלינו ושני רוכבים וסוסיהם מושכים את מבטי

שימי שוב מטפס בסיבובים ואני לא יכול להתמקד בעזרת המצלמה - אבל מבטי קולט משהו נפלא

אחד הסוסים נבהל מהצל של הכנף, והרוכב מנסה להרגיעו

האם הסוס חשב שצילנו הוא של דורס ענק אשר עט עליו לפתע ?

*

ושוב אנחנו כמעט בנחל מתחתינו, אני מפנטז על נחיתה רכה ושכשוך במים

לי זה הספיק - אני אומר לשימי, יש כבר אלף מסקנות מצילומי הנסיון

ושימי בשלו - מעלה אותנו שוב למרומי האייפל השקוף

*

עשר דקות נותרו בקלטת ואני חוכך בדעתי אם להחליף אותה בגובה אלף מטר

לא לוקח סיכון

עכשיו אני מצלם את הכנרת

מתקרבים לפוריות ואני כבר מדמיין את המעבר הקסום לעמק הירדן

האיזור האהוב עליי ביותר, אני כמעט עובר את אלומות

שימי מסתובב ומכין אותי לפיינל

למה, מה קרה עכשיו?

אני לא מבין את עולמות הרוח כלל וכלל

כך או כך -

אני מוכן לנחיתה

שימי אומר שזו רוח גב ואנחנו מתכוננים להתרסקות

אני מה אכפת לי - אחרי הנחיתות הדביליות שלי במבוא חמה, רק יעשה לי טוב להמרח כאן על האייר-בג

ואכן זה מה שקורה

שימי ואני נמרחים על אדמה חומה רכה בלונה פארק אלומות

אני צוחק וצוהל להפתעתו של שימי

אותו הפתיעה הרוח הגבית - הוא רגיל לנחיתות מושלמות

בשבילי לגלוש שלושה מטרים על האדמה זה עדיין יותר טבעי מאשר לטפס אלף מטרים בסולם דמיוני באוויר

*

וכך מסתיימת טיסת הצילום הנסיונית הראשונה שלי

הקלטת נגמרה רגע לפני הנחיתה - מזכירה לי שיש דברים שפשוט אי אפשר לתאר בתמונות

 

סוכות, תשס"ז