מצוקי דרגות

דאיית רכס בתנאים חלשים – גירוד

שימי הנגבי

תרגיל מספר - 5

מי שלא טס מנתניה לבית ינאי, לא פגש בתנאי גירוד אמיתיים. גם כאשר הרוח חזקה מספיק, דאייה לאורך הרכס מנתניה לבית ינאי מביאה אותך למקומות בהם, לא יעזור ! העילוי חלש, וחובה לדעת לגרד.

"גירוד" – מתייחס לאומנות הקשורה ביכולת להחזיק באוויר במינימום עילוי בתנאים חלשים לאורך הרכס. מטרת התרגיל הזה היא לפתח מיומנות בלשרוד בתנאים חלשים.

בדרך כלל, המונח "גירוד" מתייחס לטיסה ברכס, ואין אפשרות להשתמש במונח לדאייה בתרמיקות.

טיסה לאורך הרכס כאשר החופה מעט מעל קו הרכס, דורשת מספר דברים שחובה לקחת בחשבון:

א. כדי לתרגל דאיית רכס בגירוד, חובה לצאת לאוויר בימים בהם אתה ואחרים הייתם נשארים על הגבעה בדשא.

ב. תמיד הייה מוכן להתפשר על נחיתה בחוף – זה עדיף על כל פשרה אחרת.

ג. הייה תמיד מוכן עם נהוג גוף לכיוון החוצה, עם ידית ברקס חיצונית במתח חיובי.

ד. לעולם אל תצא לגירודים עם מצנח לא מוכר, או חדש, שזה עתה רכשת.

כדי לצבור מיומנות בגירוד, יש לפתח כושר ניהוג טוב, בטחון עצמי חיובי ביכולת לנחות למעלה בגבעה, ומודעות חיובית תמידית לאפשרות לצאת החוצה ולנחות בחוף.

המפתח להצלחת טיסה ברכס בתנאי גירוד, הוא מהירות אוויר גבוהה. כאשר מהירות החופה היא מספיק גבוהה, ניתן תמיד לתרגם אותה לעילוי רגעי אם צריך. מניסיון, אני אומר בוודאות, שכאשר אני צובר מהירות גבוהה בטיסה לאורך הרכס ואף מגיע למצב בו החופה מעט מתחת לקו הרכס, העילוי הקטן ביותר שאני פוגש, שולח אותי *מייד* מעל קו הרכס.

בטיסה בתנאי גירוד, אין כל משמעות לקצב שקיעה, או ליחס גלישה. חשוב ביותר לשרוד בכל הכלים שיש.

גם האטה מסוימת, בכל פעם שאתה פוגש עילוי קטן, תגרום לאיבוד גובה לאחר מכן. לכן, אל תטרח להתעכב בפיפסים קטנים בדרך. כמעט כל חופה מודרנית בשימוש בעולם כיום, מניבה את יחס הגלישה הטוב ביותר כאשר הברקסים משוחררים, או עם מעט מערכת האצה (10% - 5%).

לכן זכור ! מהירות טיסה טובה היא ערובה להצלחה בגירוד.

בגלל אופי התנאים ברוח חלשה, מן הסתם תהייה המהירות הקרקעית גבוהה מאוד. הסמיכות לקרקע בטיסה כזו היא מסוכנת, ויש להיות דרוך בכל שנייה ושנייה במשך הטיסה.

כמעט בכל המקרים, מעט העילוי שכן קיים בתנאים הללו, יימצא תמיד בסמוך מאוד למצוק עצמו. לכן יש להיצמד ככל שניתן באופן בטוח לקו המצוק.

כאשר צריך לפנות, יש לבצע זאת מהר ובתוך עילוי בלבד. אם איבדת גובה, היצמד לרכס אך בזהירות יתרה, תוך שמירת קשר עין בין קצה הכנף לבין המצוקים והזיזים ברכס.

כבר נאמר, יש לשמור על הטיית גוף לכיוון החוצה מהרכס בכל זמן נתון, ולהיות מוכן למשוך ברקס חיצוני כדי לברוח במקרה של שקיעה פתאומית או דבר בלתי צפוי מסוג כל שהוא.

כאשר אתה פוגש עילוי חזק יחסית והחופה מטפסת במהירות, תתקל בתופעה בה העילוי נוטה להשליך אותך לעבר הרכס. במקרה זה עליך להתעקש, באמצעות ברקס נגדי, לפנות אל תוך העילוי.

באחד המקרים בהם טסתי לבית ינאי, הגעתי לאזור בו ממוקמת בסמוך לרכס, אורוות סוסים. המקום בנוי ממספר גבעות חול אדום (חמרה) שאינן רציפות. בין הגבעות מצויים מפרצונים קטנים, והאפקט הטוב של עילוי הרכס, מצוי דווקא בסמוך לאורווה מעט מעבר לקו הרכס. בדרך כלל אפשר לעבור את קטע העילוי החלש הזה כאשר צוברים גובה מספיק לפני שמגיעים.

באותה הטיסה, הגעתי די נמוך, ואז נכנסתי לכיוון אחד המפרצונים כדי לגרד את הגבעה הנמוכה שאחריו. עילוי חזק במיוחד, שלא הייתי מוכן אליו, הרים את הכנף וזרק אותי מעבר לקו הגבעה. מפאת היותי נמוך יחסית, לא הספקתי להגיב ומייד לאחר מכן מצאתי את עצמי בשקיעה של הדבר הזה. הברירה היחידה שנותרה לי בשבריר השנייה, הייתה לשלוח רגליים מחוץ לרתמה ולנחות למעלה על הגבעה, במשטח של 3 מ"ר.

אומנם הטיסה בסמוך למקומות מסוג זה טומנת בחובה הפתעות לא מעטות, אך הכרת הנקודות וצבירת המיומנות בגרוד, תמיד אפשרה לי להוציא הישגים טובים יותר בטיסה בהרים.

יש בטיסה בתנאים חלשים סיפוק מיוחד כאשר זה מצליח ועובד, ובוודאי כאשר אתה מספיק מיומן וזהיר כדי להוריד את האפשרות להפתעות. תרגול גירודים בתנאים חלשים מאפשר פיתוח מיומנות ובטחון עצמי שאת פירותיו, תמיד תמיד, קטפתי בטיסה בהרים.

אחת הטיסות היפות ביותר בחיי, הייתה במצוקי דרגות. כדאי לעבור למאמר שכתבתי על הטיסה הזו כאן, כדי לקבל מושג עד כמה עזרו לי המיומנות והניסיון שהבאתי מהטיסות לבית ינאי.

בתנאי גירוד, כאשר מספר טייסים מנסים להוציא טיסה בכל מחיר, הבעיה הופכת לחריפה יותר. בדרך כלל, כאשר עליך לסמוך על העובדה שהטייס הבא מולך יפנה לך את הדרך כי על פי החוקים, זכות הדרך היא שלך, קשה מאוד לוותר. ואולם, מתוך ניסיון לא קטן שרכשתי בנתניה, מסתבר שבתנאים חלשים איש איש הישר בעיניו יעשה, ומלחמת ההישרדות (לצערי) הופכת את התקנות לפינוי דרך, לבדיחה.

בכל מקרה של אי וודאות מול טייס אחר, צא לחוף הים וגש לנחיתה. אם אתה מרגיש שצפוף ואתה עשוי לסכן את עצמך ו/או טייסים אחרים, זו הדרך הטובה ביותר. מספר רב של פעמים נחתי בחוף, והאמן לי קורא יקר, אין זו בושה כלל ועיקר.

בשורה התחתונה, כאשר כל שאר הטייסים אורזים את הציוד ועוזבים את השטח משום שהתנאים חלשים לטיסה, ומאידך אתה מוציא טיסה בכל זאת, הערך המוסף מכך הוא תוספת בלתי מבוטלת של בטחון עצמי, הכרת החופה ותחושת הניהוג בה באופן יסודי, וכמובן שיפור יכולת השליטה.

כל זאת מסתכם באמרה אחת: שיפור מיומנויות טיסה.

בהצלחה !!

שימי הנגבי

אייר תש"ב

התרגיל הבא...