פינת האוויראות של שימי (11)

 

האווירה העכורה בספורט הרחיפה בישראל

 

 

לפני מספר חדשים נפל דבר בישראל כאשר מנהל התעופה האזרחית דרש בחזרה את רשיון ההפעלה מאת העעגודה הישראלית למצנחי רחיפה.

נכון, ניתן יהייה לשמוע כאן מייד טרוניות מענות וטענות, שהרישיון הוחזר למינהל מתוך בחירה והצבעה באסיפה הכללית של העעעגודה.

לא משנה מה יאמרו אלה אשר נאלצו להחזיר את הסמכויות למינהל, דבר אחד אין באפשרותם להכחיש, הכישלון החרוץ והגורף בניהול הספורט הזה בארץ, רובץ על כתפיהם שלהם.  וזו עובדה מוגמרת.

 

הדברים לא השתנו. האווירה של "ספורט מסוכן" לא השתנתה. עדיין אנו שמעים חדשות לבקרים על תאונות הקורות בתבור ובמקומות אחרים לחברי עעעגודה וותיקים. הספורט הזה, אומרים לנו, הוא מסוכן. עובדה, עוד תאונה ועוד תאונה וחוזר חלילה.

 

ובכן, החלמאות הגדולה הרובצת על כתפי אותם אנשים אשר עדיין מתיימרים להבין במצנחי רחיפה וניהול ספורט באופן יעיל ובטוח, אותה חלמאות היא היא התשתית הפוריה לנביטת שורש הרע של כל התאונות והאווירה העכורה השוררת. תאונות מסוג זה אשר קרתה בתבור לפני כשבועיים, ימשיכו להתרחש, כל עוד לא תינקט יוזמה חדשה של תפיסה אחרת את ספורט הרחיפה.

 

ובמה דברים אמורים ?

ובכן, אל תצפו שתאונות יפסקו כל עוד מוציאים לאוויר העולם חניכים "מוסמכים" שאין להם מושג וחצי מושג בשליטה קרקעית. כל עוד משתמשים בשיטות הדרכה מיושנות אשר זה זמן רב אבד עליהן הכלח ואשר הוכחו כלא בטוחות ושייכות לימים של תחילת ענף הרחיפה כאשר ידעו מעט מאוד על המצנח. כאשר משתמשים להדרכה בציוד ישן ומתפורר ומוציאים לאוויר בגובה, חניכים התלויים מתחת לסמרטוטים בגיל בר מצווה, ופשוט אבל פשוט, גוזלים כסף מחניך תמים המשליך את כל יהבו על המדריך שלו, מתקתקים אותו במינימום ידע כדי לצאת ידי חובה ושולחים אותו לרחף באופן עצמאי בלי הכלים הדרושים לו כדי לעשות זאת באופן בטות.

למה עושים כך !? כי צריך להשקיע בחניכים. ולמה להשקיע אם אפשר לקשור אותו לרתמה להניף עבורו את המצנח בעמדה, ועם בעיטה בישבן לשלוח אותו לאוויר, הוא כבר ייסתדר, גם שק תפוחי אדמה קשור למצנח וריתמה בסופו של דבר יטוס.

 

 

מה שקרה בתבור למרחף "וותיק" הוא כתובת על הקיר הרשומה באותיות מאירות עיניים האומרות שזה עומד לקרות שוב ושוב. עניין של זמן. אני אישית יכול בקלות לסמן עוד מספר לא קטן של מועמדים לתאונה דומה אשר בוודאות תיקרה להם מתי שהוא בעתיד.

 

שוב, למה ?

 

כי הגיבוי האינפאנטילי המוענק לבית ספר לרחיפה אשר הסמל המיסחרי שלו הוא חאפריות וישראליזם מצוי של תפסת כסף מרובה, לא תפסת, הינו עמוד השדרה הרעיוני שלו, העומד מאחורי כל שיקול דעת.

 

מתסובבים כיום באתרי הרחיפה בוגרי אותו בית ספר לחאפרים, שאינם מודעים לסכנות להם הם חשופים, ללא כל מיומנויות רחיפה בסיסיות, ללא כל יכולת שליטה קרקעית. הם עלולים למצוא את עצמם במצבו של המרחף "הוותיק" שהתרסק בתבור והיום שוכב ללא תחושה מהחזה ומטה.

זה לא צריך להיות ככה. מישהו חייב לתת את הדין ולשלם על כך שכאשר המרחף הוותיק שילם על קורס רחיפה הוא לא קיבל הדרכה נאותה כדי שזה לא ייקרה לו, והגוף אשר ניהל את הספורט (העעעעעגדוה) לא פיקח על בית הספר ודרש ממנו רמת הדרכה מינימאלית. היה סחבק שלו והעלים עין והפנה מבט לנוכח העוולה.

 

האחריות לתאונה הקשה הזו בתבור, רובצת לא מעט על אותו מרחף. בהיכרותי אותו באופן אישי, לא ממש התפלאתי כאשר נודע לי על דבר התאונה ונסיבותיה. האופן בו הוא קיבל את הכשרתו, הזילזול בספורט הזה כאילו ניתן לבוא מידי פעם במזדמן, ליפרוש ציוד באתר ולצאת לאוויר. ולא צריך כלום כדי להמריא, קודם נמריא איך שהוא, באוויר הרי הכל כבר קל ופשוט. הגישה הזו היא היא הגורם הראשון והיחיד לתאונה.

 

מהיכן צריך להתחיל כדי לשנות את הדברים ?

 

לפני מספר שבועות הייתי בפעילות הדרכה בגובה נמוך בגבעה בבת ים. הופיע ביריון מבית ספר לרחיפה מתחרה והציב מכוניות רבות של עדר שהביא עימו, ממש בקצה עמדת ההמראה במסלול אותו עושים החניכים המתרגלים המראות בנמוך. לטענתו ולטענת אלו אשר באו איתו, "המקום שייך לו".... "זו הגיבעה שלו".  לא משנה שהמכוניות לא הוזזו והוצבו שם באופן קנטרני, פוגע ומסוכן לחניכים, יותר משנה מעשה הביריונות שנעשה שם, אשר בפועל סיכן חניכים.

כעת, חניך המקבל הכשרה ומעוניין להצטרף לקהיליית המרחפים המצומצמת ממילא בארץ, ניתקל בתופעה כזו, עד כמה לדעתכם זה תורם לאווירה חיובית שהיא הבסיס להתנהלות בטוחה ומהנה ?

 

ביום שבת האחרונה במבוא חמה, הופיע אות ביריון שוב בעמדת ההמראה בגבוה, וכאשר נוכח שיש פעילות של "אחרים" בעמדה, מיהר להציב את הרכב שלו דווקא סמוך מאוד לקצה העמדה קרוב לשטח המשמש להנפות והמראות. ללא ספק מסוכן לחניכים המנסים להוציא המראה בטוחה.

שוב, כאשר פנו אליו "הרוסים" (כפי שכינה אותם במעמד זה), בדחילו ורחימו ןביראת חרדה וביקשו ממנו להזיז את הרכב שלו, הוא הצהיר, ללא בושה, שהמקום הזה משכבר הימים שייך לו והוא היה שם לפני שהם בכלל עלו לארץ.

 

השטלתנות הביריונות הזו, סחטה ממני התערבות ובשני משפטים של: בבקשה להציג לנו נסח טאבו ממנהל מקרקעי ישראל המוכיח בעלות על הקרקע, ודרישה להזיז את הרכב, על כך זכיתי ממנו ליריקה ולקללה הקשורה באבר המין של אימא שלי (הקללה נאמרה בשפה הערבית).

 

חברות וחברים !!

אתם רוצים להפחית את הסיכויים לתאונה הבאה ולשפר את האווירה הזה ? הוקיעו מתוככם את השורש הרע הזה של חאפריות. אין מקום לבינוניות בספורט מצנחי הרחיפה, הלוואי והיה מדובר פה על בינוניות, אנו מדברים על חאפריות ותבוסתנות.

אני יכול לספר לכם מתוך ידיעה שלחאפר אין שיטות הדרכה, אין השקעה בהקניית מיומניות בסיסיות וחשובות אצל החניך, אין ציוד תיקני ובטוח להדרכה, אין מכשירי קשר תקינים, אין דרך ארץ, אין אווירת שיתוף ספורטיבית, אין לויאליות מיקצועית, אין ספר עזר מבצעי, אין תקנות, אין מוטיבציה להעלות את הרמה של הספרוט. אין כלום, מלבד איך לתקתק את החניך תמורת כמה אלפי שקלים, ולשלוח אותו לאוויר העולם ואם הוא במקרה גם מתרסק כי לא קיבל הדרכה וידע, זה על אחריותו, מה איכפת לחפאר ?

 

לדעתי, ניתן יהיה לשנות את הדברים כאשר רשות התעופה תעניק לגוף אחד את הסמכות להנפיק רושיונות והסמכות לרחיפה.

לגוף הזה יהייה ספר עזר מבצעי, ובתוכות יהיו תקנות. היצמדות לתקנות אלו תפחית את הסיכויים לאירועים חריגים.

בתוך ספר העזר המבצעי תהייה תקנה הניקראת: בוחן כשירות ראשי.

בוחן כשירות יהיה אדם מקצועי ואחראי אשר יבדוק כשירות טייסים, ציוד הרחיפה שלהם ויאשר אותם לעיסוק בספורט או יפסול אותם עד אשר יעמדו בתקנים הדרושים.

בוחן כשירות יפסול לא רק חאפרים אלא גם מרחפים שהכתובת על הקיר שלהם זועקת תאונה בפוטנציה. 

כל מרחף יידרש להפגין ידע מיומנות ובקיאות בנושאים חיוניים פעם בתקופה. ציוד הרחיפה יהיה רשום וייבדק אחת לשנתיים, ממש כמו במשרד הרישוי. ועוד ועוד תקנות אשר ימחקו אחת ולתמיד את האשלייה כאילו זהו ספורט מסוכן.

 

שימי הנגבי

תמוז,  תשס"ו