חתירה למצויינות

---

 

בספורט מצנחי הרחיפה אין מקום לטעויות... מי שלא שואף למצוינות, ומוכן להתפשר על בינוניות מתוך נחמה פורטה, שהנה ממילא הוא עושה את כל מה לאל ידו לעשות... אזי מוטב שיתרחק מהספורט הזה, ומייד....

98% מהחברים הוותיקים, כולל אותי, עברו תאונה בשלב זה או אחר של ההיסטוריה שלהם ברחיפה. יש, והתאונות שעברנו הן כאלו שניתן להשתקם מהן, ויש שהתאונות הן בנות נזק לצמיתות ואורח החיים של המרחף משתנה לחלוטין.

בכל אחת מהדוגמאות בהן הכרתי מרחף וותיק שיצא בשן ועין מתאונה, אך הצליח להתאושש לאחר מכן, מצאת חתירה למצוינות. השאיפה להשביח מיומנות, להרחיב אופקי ידע, ולהדק רוטינות של בטיחות, ניכרת באותם אלה בצורה בולטת.

 

ומדוע !?

כאחד שעבר תאונת רחיפה בעלת אופי "קשה", הייתי רוצה לחלוק עם החברים את הלקחים  "העקרוניים" מתאונה זו... כיצד קרתה ? כיצד התאוששתי ? ומה השתנה במהלך תקופת ההתאוששות, באורח מחשבתי ואופן התייחסותי לספורט?

לא מעט ניסיון וידע בתעופה ואוויראות הבאתי איתי לעיסוק במצנחי רחיפה. עודף הביטחון העצמי, "לי זה לא יכול לקרות" הייה אבן הנגף בהלך מחשבה .. מסוכן !!

הטעות הראשונה... קניית מצנח "בהזדמנות"...במצנחי רחיפה אין אפשרות לקנות "בהזדמנות". קיימים גורמים רבים העושים את "ההזדמנות" לבלתי רלוונטית במקרה הטוב, ומסוכנת במקרה המציאותי.

כאשר נופלת לידיך הזדמנות לקנות מצנח, בדוק את שני הדברים הבאים:  האם המצנח במשקל שלך..? והאים המצנח בדרגת בטיחות המתאימה לכושר הטיסה שלך..?

המצנח שנפל לידיי, אמנם הייה בדרגת בטיחות סבירה לרמת המיומנות שהייתה לי, אך... אבוי !! זה הייה מצנח גדול מימדים..  בשיקוליי לרכוש אותו לא עמדה העובדה שאני בערך 20 ק"ג !!! מתחת למעטפת המשקלים שלו...

כך עברו ימים ושבועות, והתחלתי לטוס בנתניה. הייה כיף ! כאשר כולם היו בגירודים בתנאים גבוליים, אני הייתי למעלה.

אט אט, צברתי בטחון עצמי ביכולת שלי להפיק ממנו טיסות יפות.. החלטתי לעלות להרים ! אך בהיותי זהיר (?) ביליתי ימים ושבועות במבוא חמה.. הייה חשוב לי לצבור מיומנות בדאיית תרמיקות. והמצנח הגדול שלי לקח אותי למעלה,ולמעלה, ולמעלה ולא הייה סוף להנאה שהפקתי ממנו.

ימים,שבועות וחדשים עברו בקיץ 1999,ואכן, השגתי את מבוקשי. הרגשתי מוכן נפשית, מקצועית ורוחנית, "להעיז" לעלות לתבור...

יום שישי, העמדה מלאה בחברים, מצנחים פרושים, והפעילות כמרקחה... אני החדש וחסר הניסיון מגיע לעמדה, נחבא אל הכלים, אין לי מדריך, אין לי חבר, אני מגיע לבד ומנסה לאסוף מידע חיוני.. מצליח לדובב חבר או שניים, טיפ פה והסבר שם, ואני מרגיש (עם קצת פיק ברכיים) שאני מוכן לצאת..

מניף ויוצא... המצנח הגדול והחביב שלי, לוקח אותי כול הדרך לשדות הדרומיים של תל-קציר.. קרוס ראשון בחיי, בפעם הראשונה בחיי שעליתי לתבור....

אין גבול לסיפוק שלי, ואני כבר בטוח שאני בלתי מנוצח.. שלשה או ארבעה שבועות לאחר מכן, אני חוטף את החבטה...

בזמן תרמול בסמוך לצלע ההר בתבור, אני חוטף קריסה של 80%, ארבע תאים פתוחים... נכנס לצלילה ספיראלית, לא יודע מה בדיוק עובר  עלי, מהסס לזרוק רזרבי, ופוגש את הקרקע בחבטה איומה ששולחת אותי ל- 3 חדשי התאוששות בבית.. עם רגל ימין מרוסקת בקרסול, ושתי חוליות דחוסות בע"ש תחתון..

המשגים:

1. מצנח גדול (לא מתאים, ו"בהזדמנות")
2. עודף בטחון עצמי.
3. מרוב הנאה וכיף, שכחתי אמצעי זהירות !

שנה ומחצה עברה, עד הפעם הבאה שהייתי קל מהאוויר שוב.. נתניה, יצאתי להמראה עם המון חששות... אך יצאתי...

חדשים רבים יעברו עד לפעם הבאה שארכוש ציוד חדש... אך הפעם זו תהייה חופה בטיחותית, במעטפת המשקלים המתאימה לי, ועוד בחלק העליון שלה..

אני מוצא את עצמי מבלה אין סוף שעות באוויר בנתניה כדי להכיר את החופה, משקיע המון המון שעות של חומר לימוד מקצועי, קלטות וידאו... וגולת הכותרת: קורס מצבי חירום ... אילו הייה לי קורס מצבי חירום לפני התאונה, היו מתאפשרים לי שני דברים שהם הבדל גורלי...:

1. לזהות את המצב בו הייתי
2. לדעת לשמור כיוון ולהשיב את החופה לטיסה אופקית וישרה..

אמנם, אין לי כל ביטחון שזה מה שהייה יוצא לי, אך בדבר אחד אני משוכנע: הייתי יוצא בכל מקרה, בנזק מועט יותר.. בכל אופן, הנקודה היא ההשקעה באותם הדברים שעשויים להרחיק ממך את האפשרות להיכנס למצב בלתי צפוי... העשרת ידע תיאורטי (אין לזה סוף), השקעה בציוד הבטוח ביותר אשר בו "התחושה הפנימית" היא הטובה ביותר, וכמו כן, כפי שאומרים בארצות שמעבר  לים: Practice, Practice, Practice..... השקעה באין סוף שעות ומאמצים כדי לצבור ניסיון...

אחד הדברים הראשונים שהפנמתי עוד בהיותי ברמת הקורסים הבסיסיים, הייה החשיבות של השליטה הקרקעית...

מי שרוצה להרגיש טוב באוויר, לאחר כל שאר הדברים, שיצא להמראות שלו ללא כל עזרה, ובמקסימום הקלות והחלקות.. הדרך היחידה להגיע לזה, היא באמצעות השקעה בשליטה קרקעית.. בימים של רוחות חזקות 35-40 קמ"ש, הייתי יורד עם נחי אלון לחוף בת ים, שם על יד הגבעה..... בנמוך... ובחול הטובעני, היינו מנסים לייצב חופה מעל הראש... היינו נגררים ומוציאים את המיץ בניסיון להשתלט על החופה... לא מצליחים... אך הערך המוסף שהייה נשאר לנו (עד היום !) הוא מיומנות בשליטה קרקעית.. ממליץ לכם בחום.. זו שיטה נהדרת וכדאי להשקיע בה..

מאז ומתמיד נמדדת מיומנות של טייס, בכל סוגי התעופה, בכמות שעות הטיסה שצבר.. לא משנה היכן ובאלו נסיבות... צבירת שעות טיסה היא הדרך להגביר בטחון עצמי חיובי, דבר שיעזור לקבל החלטות נכונות בזמן אמת...

 

יש למונח הזה שתי פנים, בהקשר של העיסוק שלנו ברחיפה... הפן החיובי, בו הפחד עוזר להימנע מכניסה למצבים גבוליים..

והפן השלילי – בו פחד מוגזם חסר שליטה, יגרום במקרים רבים לקבלת החלטות שגויות בזמן אמת, או לחילופין, במקרים קיצוניים תיגרם שחיקה כללית במערכת התפקוד... וזה קרה..!!

לכן, בהיבט הזה של בטיחות טיסה, רצוי וכדאי לפתח מידת פחד מזערית שתאפשר יכולת החלטה בכניסה למצבים גבוליים, או כאשר התנאים הם גבוליים, אותו הפחד החיובי הוא שיכריע את הכף בין לצאת או לא לצאת...

לעומת זאת, פחד שלילי הוא דבר שהיינו רוצים לזרוק הצידה... כיצד ?!

הפחד השלילי עליו אנו מדברים, יהיה בדרך כלל הגורם באוויר שיישאב מאיתנו את כל ההנאה מהטיסה עצמה... החשש מהבלתי נודע, ומהקריסה העומדת להתרחש, ומכל פיפס קטן המשודר מהחופה... ומה יהיה ?? ואיך נתגבר..?? ולאן לפנות..? ומה לעשות..? והנה מצנח מתקרב !! או ואבוי !! ועוד ועוד כהנה וכהנה... התחושה הזו  של פחד בלתי נשלט היא.... מ ס ו כ נ ת !!

במצב כזה.. רד/רדי לקרקע במהירות האפשרית... אספי ציוד, ורוצי לנתניה לבלות שם כמה שבועות כדי לצבור מספיק זמן אוויר שייתן לך יכולת ליהנות מטיסה בהרים...

האפשרות היחידה הידועה (לי), אשר באמצעותה ניתן לסלק את תחושת הפחד השלילי, היא בצבירת זמן אוויר.... פשוט שעות טיסה רבות ככל שניתן...

לבסוף, מתוך כל אותם "תותחים" שאני מכיר היום, רוב רובם, נהפכו  לכאלה בעקבות תאונה שעברו... לא אזכיר שמות, אך קבלו את דברי כהווייתם... השאיפה למצוינות התעוררה בהם בעקבות תאונה, ובגלל הנדר שנשבעו לעצמם לעשות הכול כדי לא להתקרב למצב קריטי.. נהפכו ל"תותחים".

לכל הצעירים, ולכל ברי המזל שעדיין לא חוו את התהליך הזה, של התמקצעות כתוצאה מתאונה, הנה לכם לקחים שכדאי לאמץ ולשנן באופן שיטתי כדי שתוכלו לאמור: "למדתי מניסיונו של אחר, לי לא קרה הדבר, הצלחתי לרחף מעבר למשוכה הזו שכמעט כולם עברו....

טיסות יפות ומהנות...

שימי הנגבי..

ערב פסח תשס"ב

 

© כול הזכויות שמורות - שימי הנגבי -2002 

שלח תגובה למחבר