יום
שני 29 אוקטובר 2001
הקלות הבלתי
ניסבלת. בה מקבלים ועוברים הלאה. על מותו של חבר...
למה ??!! שבוע לאחר מותו של חבר.חוזרים לטוס.באותו מקום
באותה עמדה.והסכנה באים קיימת, לא נחקרה ולא נסתיימה ולא הוסקו המסקנות.
וכאילו לא קרה
דבר. הצחקוקים בעמדה. ההדחקה כאילו "לי זה לא יקרה. אין סיכוי".
למה ??!! אנשי מעשה ואחריות האוחזים במושכות האגודה..לא
מצאו לנכון, לפחות לאסור טיסה בהר הארי, לפחות עד למיצוי החקירה..
איתי לנואל
הביא מאמר בזק מייד לאחר התאונה (שהורד מהלוח על ידי רוני לזר "מפאת כבוד
הנפטר") ובו הוא מתריע על סכנה ברורה ומוחשית שקיימת באתר זה באופן קבוע כאשר
מתקיימים תנאי מזג אוויר מסוימים.
למה אף אחד לא
מזהיר ולא אוסר על טיסה במקום שזה עתה קטף לנו מהחיים חבר? נדמה שחיי חבר שזה עתה
קופחו באסון כל כך סופי, לא בדיוק הסיבה לקום מהשאננות המעצבנת והמסוכנת. ולהתעורר.. להתעורר.. להתעורר....
דברים חייבים
להשתנות בתפישה שלנו את הספורט הזה, בין אם אצל הוותיקים ובין אצל המצטרפים החדשים...
אי אפשר שיעמדו
להם מספר אנשים בראש הענף הזה, ועל כל הצעה או רעיון או אפילו יוזמה לעשות משהו, ינופפו
בגרזנים ובמכושים ופטישים ויכתשו ירסקו ויבטלו כלאחר יד..."אה...את זה אנחנו
יודעים....זה כבר ניסינו...זה לא יעבוד...זה סתם טיפשי...ועוד ועוד כהנה וכהנה...
הכי קל שבעולם
לשבת ולא לעשות דבר. הכי קל להגיד משם מלמעלה "אז בו נראה אותך עושה את זה ואת זה" או
"למה שלא יבוא הכותב וינקה את העמדה או יראה אחריות אישית או בקיצור יעשה את
העבודה עבורינו".
ובכן חברים נכבדים.
בשביל זה נבחרתם. ואתם נושאים באחריות במידה זו או אחרת בכך שאתם אדישים. אתם לא
עושים דבר וחצי דבר כדי למנוע אסונות.
הכי קל לבטל
יוזמות חדשות הבאות אולי לשנות את פני הדברים, ולו רק בגלל העובדה ששום יוזמה
אמיתית לא באה מהכיוון שלכם.
ואני מרשה
לעצמי לומר לכם בכל הנחישות, אתם סובלים מניוון מנטאלי כרוני עמוק ביותר.
קחו דוגמא טובה
לעשייה פוזיטיבית. יוסי שטייף. כאשר קיבל לידיו את מושכות טייס ראשי, עשה, עשה, התעקש
ואכף את הרעיונות שהביא עמו. אולי בגלל זה הוא לא בדיוק זכה לפופולאריות בין כולם.
אבל הוא הביא תוצאות. ויתקן אותי מי מכם שחושב שאני לא מדייק. אלה הן עובדות. לא
כולם אהבו אותו, אבל הוא הביא משמעת נוקשה ונחושה בין החברים. יוסי לקח את המושכות
לאחר שורה ארוכה של תאונות, כאשר הטייס הראשי בזמנו חזר בכל הזדמנות על המנטרה "תאונות
קורות, אין אפשרות למנוע אותן". ובכן, זוהי רפיסות מוחית וגישה תבוסתנית
המעידה על חולשה ואי רצון לעשייה..
קחו דוגמא
מיוסי שטייף, או יותר טוב, החזירו את יוסי להגה הטייס הראשי (אם בכלל הוא
יסכים...אני כולי מסופק מכך).
ויסלחו לי כל
המלעיזים והמלעיגים שיקומו מייד ויאמרו שאין בדעתם לשנות הרגלים מימים ימימה,
ובכלל הספורט הזה הוא של כיף, מה לנו ולמשמעת.??
התשובה הפשוטה
שלי היא, שהגישה הזו בדיוק היא זו שתגמור לנו את הספורט בכלל.
כאשר משהו
יחליט שעל מנת למנוע אסונות מיותרים בעתיד יש להוציא אותו אל מחוץ לחוק (ואם אינני
טועה, באחת הארצות שמעבר לים יש תקדים כזה, או לפחות דיבור כזה).
ועוד התשובה
שלי הצנועה והבטלה ממילא היא ש- כיף כיף...אבל..הספורט הזה הורג אם לא מתייחסים
אליו ברצינות הראויה.
שימי הנגבי
