Peter Bower    תרגום - שימי הנגבי 

---

 

שני המקרים המסופרים במאמר זה התרחשו באוסטרליה בשנת 2000. כוונתי בכתיבתם היא לחלוק את הניסיון שלי מהם, עם עמיתים לספורט הרחיפה במטרה להפחית את הסיכוי שמישהו בעתיד יעבור חוויה דומה.

 

התחלתי לטוס במצנחי רחיפה בשנת 1993. אני מדריך רחיפה מוסמך ומאחורי למעלה מ- 2,500 שעות טיסה במצנחים. עסקתי בספורט הרחיפה כמקצוע, ברוב שנות עיסוקי בו. צברתי ניסיון במספר רב ביותר של חופות שונות, כולל ניסיון באבי טיפוס של מצנחים תחרותיים. במרוצת השנים חוויתי כמה פעמים פחדים אמיתיים כתוצאה ממצבים בלתי צפויים, אך אף לא קרוב לשני המקרים עליהם אני עומד לספר.

 

כמו רוב הטייסים על חופות תחרותיות באירועים תחרותיים, חשבתי לא אחת על היום בו אזדקק לרזרבי. שחזרתי בדמיוני תרחישים בהם אצטרך לסמוך על הרזרבי כמפלט אחרון, ובדמיוני תיארתי שאם אכן אתקל במצב זה, יהיה זה בגובה נמוך, מסובך בעניבה (Cravatte) או רצועות V מפותלות כתוצאה מקריסה מאסיבית.

תמיד ניסית לתקן מצבים קשים באוויר ללא הזדקקות לרזרבי (שלא תמיד נפתח). הסיכוי לנחיתה קשה, נחיתה על קווי מתח חשמליים, גדרות, או הישתפדות על עץ אורן, עודד אותי לנסות להחזיר שליטה על החופה כמפלט עדיף על השלכת רזרבי. לכן, המוטיבציה לנסות לטפל במצב קריטי ללא הסתמכות על הרזרבי, הייתה קיימת אצלי מאז ומתמיד.

הרגשתי גאווה מסוימת כאשר הייתי נשאל על ידי חבר: "הי פיט, האם יצא לך להשליך רזרבי פעם ?" ותשובתי ההחלטית  "לא..." חזרה על עצמה על פעם.

בתוכי ידעתי שבמציאות , יום יבוא ויהיה עלי להשתמש ברזרבי. התכוננתי נפשית ליום הזה. מידי פעם הייתי מבצע תרגול בו אני מגיע לידית ההשלכה בעניים עצומות (טיפ שקיבלתי מטייס ניסוי שנים לפני כן). היום אני יכול לאמור שאני מודה לאותו טייס ניסוי עבור הטיפ הזה.

 

מאז ומתמיד חשתי שאני מסוגל לטפל ברוב המצבים הקריטיים, אך גם ריאליסטי מספיק כדי להבין שבאוויר מערבולתי בצורה קיצונית, לא תעזור שום מיומנות טיסה כדי להחזיר שליטה על חופה המקופלת ומסובכת עם עצמה.

כל טייס יכול לאבד שליטה מוחלטת, במיוחד כאשר מדובר בחופות תחרותיות מהדגמים העכשוויים כמו אותה חופה בה טסתי באותו המקרה.וזאת, למרות העובדה שנהניתי לטוס עליה, ואף הייתי מכור לבצועים שהוצאתי ממנה.

 

מקרה ראשון...

 

אני עוסק בהדרכה מזה 4 שנים, ואחד הדברים הבסיסיים שאני מקנה לחניכים שלי הוא "בדיקת 6 הנקודות":

 

נקודה 1+2 רצועות רגליים

נקודה 3  רצועת חזה

נקודות 4+5 קרבינות

ונקודה 6 רצועת קסדה

 

המקרה הראשון עליו אספר קשור בכישלון לבצע בדיקת חירום של ששת הנקודות הללו לפני טיסה, כתוצאה מהפרעות לריכוז בזמן המראה, וכתוצאה מהחלפת הרתמה הרגילה בה אני טס, ברגע האחרון.

אני מתכונן ליום תחרויות. בעמדת ההמראה. אני פורש מצנח בודק מיתרים ורצועות V מחבר את הרתמה לחופה, ומוודא חיבור מערכת האצה כיאות. אני אוסף את החופה על ידי המיתמרים ובזהירות מבצע לולאות לפקעת המיתרים שאוני אוסף.  משתתף בתדריך המשימות ומקבל את המשימה של היום. כל כולי מוכן ומצויד, ואני מתכונן לשעוט קדימה להמראה...

דקות ספורות לאחר מכן, מגיע הזמן לצאת. אני אוסף את הציוד, מחליק את הרתמה על הכתף ומחבר את הבאלסט מלפנים. שכחתי לחלוטין את רצועות הרגליים !! רצועת החזה מחוברת וקשורה ואני מוכן להמראה. אני מכין את החופה ופורש אותה בעמדה. אני מבצע את הבד"ח המראה, תוך כוונה לבדוק תחילה את רצועות הרגליים, כמו תמיד ! אינני רואה את רצועות הרגליים, בגלל מיכל הבאלסט המסתיר אותן, אך אני חש שהן מהודקות היטב על ידי נגיעה... לא הייתה לי אפשרות לראות שרצועות הרגליים למעשה תלויות באופן חפשי. אני ממשיך את הבד"ח ובודק את רצועת החזה, קרבינות, קסדה, וידית רזרבי.

 

חבר מתקרב עם מצלמת ווידאו ומתעד את התחרות. הוא נעמד ממולי ומצלם. באופן רגעי , אני מאפשר  לו להסיח את דעתי, מה גם שההמולה בעמדת ההמראה לא תורמת כלל לריכוז. אני מבצע בדיקה אחרונה, ואז מתרכז בכיוון ובעוצמת  הרוח, במחזורי המשבים, ובעננים. הכול נראה מושלם, זה הזמן לצאת. אני מניף, מסתובב מייד, שתי פסיעות מהירות והקרקע נשאבת לכוון מטה מתחת לרגלי, בדיוק בשנייה זו אני כמעט נופל לקרקע המתרחקת...

ההחלקה של גופי מהרתמה נעצרת על ידי רצועות הכתף המתהדקות מתחת לזרועותיי, ורצועת החזה נעצרת תקועה בין הסנטר לגרון.

במצב זה, אני תלוי ברתמה תפוס על ידי רצועות הכתף מתחת לבית השחי, ורוצעת החזה תקועה לי בין הסנטר לגרון. לרשותי אך ורק חופה תחרותית שאני אמור לסמוך עליה....

אוה ! לעזאזל !! שמור על קור רוח וחשוב על המצב. אני נכנס לתרמיקה וחוטף קריסה קטנה...    יופי !! זה מה שאני צריך כעת ! אין דבר, קריסה קטנה בלבד. מייד אני מתחיל לאמוד את האופציות שלרשותי:

1. טוס ישר אל תוך העצים הסמוכים לעמדה ?! לא.... !!
2. נסה למשוך את עצמך למעלה אל תוך הרתמה. אולי !

 

כל זה עובר במחשבותיי תוך מודעות לאפשרות המיידית שקריסה מאסיבית עלולה להתרחש בכל רגע. לברקסים שלי כמעט אינני יכול להגיע, והסכנה להחליק וליפול מהרתמה מוחשית ביותר.

אני מחליט לנסות לטפס את תוך הרתמה. אני עוזב את ידיות הברקסים, לופת ברצועת ה- V ומושך בכל הכוח שוב ושוב. לא טוב !! לפחות כעת אני מסוגל לנשום בקלות . אני מנסה שוב, אך כוחי הולך ואוזל.. לוח המושב של הרתמה מגיע כעת לאמצע הגב. אני מבין שעלי להחזיק מעמד בכל מחיר. לא לנסות שום דבר. אני תופס חזרה את ידיות הברקסים לאחר שבקושי אני מצליח לאתר אותם, בקושי מגיע אליהם..

אני מחזיק בידיות הברקס, אך מחליק למטה לאט לאט... תוך ניסיונות לנהג את המצנח ובו בזמן לשמור על מהירות אוויר סבירה. בשום אופן לא רוצה לזקר את המצנח כעת..

 

רצועת החזה מתחילה לחנוק אותי לאט לאט, תוך כדי החלקתי למטה מעט יותר. אני חושב על האפשרות להשליך רזרבי אך מבין מייד שלא אהיה מחובר אליו בכל מקרה.

אני מבין שטיסה בקו ישר תביא אותי במקדם או במאוחר לתוך תרמיקה שתעלה אותי עוד גבוה גבוה. אני חש שאני בתוך שקיעה ומנסה להסתובב כדי להישאר בה . זה כל מה שאני מצליח לחשוב ברגע זה.

 

כוחותי הולכים ואוזלים.... החנק בגרון מרצועת החזה הולך ומחריף. כעת אני מפנים את האפשרות שאני עשוי ליפול. בשלב זה כל רגע נמשך נצח. ואיני יודע באיזה גובה אני ועוד כמה נשאר לי עד הקרקע. אני מאמץ את סנטרי לכיוון מטה בכל הכוח שאני מסוגל לאסוף כידי להביט בקרקע ולאמוד את המרחק ממנה. אני רואה שבערך 50 מטר מפרידים ביני לבין אימא אדמה.. כל מה שאני רוצה זה להגיע לקרקע ולפגוש אותה בנגיעה רכה... אני גונב מבט נוסף כדי לאמוד כיוון ועוצמת רוח, מהירות קרקעית, ושמח להיווכח שהמצב לא נורא, הקרקע אכן מתקרבת בקצב מהיר יותר בשלב זה.

אני מאמץ תנוחת PLF ומבצע גלגול צנחנים בנגיעה, תוך תזמן גרוע של Flare. אני בסדר !! שרדדתי !! קצת בהם אך בסדר. אני על הרגליים.. אוף... !! זה הייה קרוב קרוב !! אני מרגיש כעת כעס עצום על עצמי שנקלעתי למצב מתוך רשלנות. קשה לי להאמין שמה שעבר עלי פעם ראשונה ואחרונה בחיי זה בגלל רשלנות. אני מבין שזה עתה עשיתי שגיאה פטאלית שעלולה הייתה לעלות לי במחיר היקר ביותר, בחיי.. !!

אני מחליט להציל את היום. אוסף ציוד עולה שוב לעמדה, יוצא וגומר את המשימה של התחרות. לאחר הנחיתה ב-גול, אני תשוש וסחוט מנטאלית. הכול שב אלי אני לא יודע סוף לכעס על עצמי.

 

שתי נקודות מעניינות...

 

לפני התחרות הז, השתמשתי ברתמת סופ-אייר חדשה מסוג Cocoon. הייתי מרוצה ביותר מרוב הדברים ברתמה , מלבד היעילות שלה בניהוג גוף, והיכולת לאחסן בה את כל הציוד. רתמה זו הכילה סידור של "אנטי-שכחה" לרצועות רגליים, ולא הייה אפילו צורך לחשוב על רצועות הגליים, מאחר ולא הייתה אפשרות לשכוח. הסידור הוא בצורת רצועת T אשר בשני צידיה מתחברות רצועות הרגליים והקצה הארוך שלה מתחבר לרצועת החזה. זה סידור פשוט, וזה עובד ! אני ממליץ על סידור זה בכל הזדמנות.

אחד הדברים החשבים ביותר שלמדתי מהשתתפות בתחרויות במרוצת השנים, הוא להיות שלם ב- 100% עם כל הציוד שלך. אהבתי מאוד את הרתמה שהייתי מורגל אליה אך היו לה חסרונות כגון מיקום ידית רזרבי, רצועות רגליים צרות ובעייתיות. לעומת זאת היעילות שלה בניהוג גוף הייתה נהדרת והיא אף הייתה נוחה מאוד בגלישה בטיסה ישרה. כל שהייה עלי לעשות, זה להתרווח לאחור, לדחוף מערכת האצה, ולשייט בכיף במורד גלישה ארוכה....

טסתי ברתמה זו מאות רבות של שעות והרגשתי בה הייתה כאילו הייתי בבית. כך שכאשר עונת התחרויות הגיעה, הייה לי קשה לשים אותה בצד. בגלל העובדה שחזרתי להשתמש ברתמה זו שכה הייתי רגיל אליה, לאחר שטסתי זמן מה על הרתמה החדשה מתצורת סופ-אייר, הייה עלי להזכיר לעצמי לבדוק את רצועות הרגליים שוב ושוב. פעם אחת מייד לאחר ההירתמות, ושוב פעם ממש לפני המראה. באותו היום בו קרה המקרה, ברור שלא ביצעתי את הבדיקות הללו. זו הייתה שגיאה והיא כמעט עלתה לי בחיי.

 

 

מקרה שני....

 

הייה זה היום האחרון של סדרת התחרויות הלאומיות ואיזה יום נהדר הייה זה ! עילוי חזק בתרמיקות יציבות אפשרו טיפוס חלק ומהיר לגובה בסיס ענן. המשימה התקדמה כראוי, הייה פשוט כיף לטוס ביום זה, וההרגשה הפנימית אמרה ל שאני עומד לנצח. אם אני מטפס שוב לגובה בסיס ויוצא "נקי" ברוח גב לכיוון המטרה בלאג האחרון, יש לי את זה.

אני מקבל החלטה ויוצא לכיוון מוקדי העילוי מלפנים. סימנים ברורים לעילוי חזק נראים בברור, אך הצפייה  היא לאוויר מערבולתי בו זמנית. אני פוגש עילוי חזק במיוחד אך התרמיקה היא בועית צרה וקטנה ואני נופל ממנה. אני מביט רחוק יותר לכיוון הרכס הבא במעלה הרוח, האוויר מחותחת בצורה חריפה במיוחד. לפתע, אני פוגש בעילוי חזק ביותר כאשר אני לא מוכן. החופה נשמטת לאחור ונכנסת להזדקרות מלאה בתוך זמן קצר מאוד.  אני בגובה נמוך מדי כדי לבצע נוהל יציאה מסודר מהזדקרות. בכל זאת, משחרר ברקסים כאשר החופה מאחור. אני יודע על הריצה קדימה שעומדת להגיע, ומנסה לרסן... ידעתי שזה הולך להיות גרוע...

אין לי כל אפשרות לעצור את ריצת החופה קדימה. החופה מגיעה כעת למקום שבו הכי לא רציתי שהיא תגיע: מלפנים ואני מעליה... איכס...!! קריסה מאסיבית... המתח במיתרים מתרופף לחלוטין ואני נופל לעבר המפרש התחתון, חוטף סטירה בפנים מהחופה, ומייד לאחר מכן היא נכנסת לסחרור ועוטפת אותי במיתרים מספר רב של פעמים... רזרבי..!!! אני מוצא את הידית מייד, האדמה מתקרבת אלי במהירות מסוכנת, אני מצליח להשליך רזרבי בקושי, אך לתדהמתי הוא מגיע אל תוך המיתרים ומסתבך שם.. אני בקושי מצליח לאסוף אותו חזרה ואז הוא נפתח בפצצה...

רצועת המיתרים המרכזית של הרזרבי תופסת לי את הזרוע הימנית ומושכת אותה אל מאחורי הצוואר. שרירי היד כמעט "תקועים" לי בכאב. מספר שניות פתיחה של הרזרבי, קצב השקיעה גבוה ביותר, האדמה ממשיכה לרוץ לעברי במהירות,ואז פתאום הריצה למטה נעצרת ממש לפני פגיעה בקרקע. הרזרבי "תופס" עץ גומי, והחופה הראשית "מתלבשת" על עץ אורן. אני נעצר ממש לפני הקרקע בדומה ל"באנג'י" ונאסף למעלה בחזרה לכיוון העץ..

אני סופר את הצלעות השלמות שלי. הכול במקום. מנשק ומחבק באהבה את העץ, ונשאר תלוי עם כאבים בכל מקום. כל העת אני חש מאוד מאוד בר-מזל !!

אני מבחין בידידיי הטובים מסתובבים מעלי כדי לבדוק את מצבי. אני מנסה לקרוא בקשר אך זרוע אחת פשוט קשורה ומשחררת כמות כאבים אדירה. אני שולף את סכין החירום ומבתק את רצועת הכתף כדי לשחרר לחץ וכאבים מהזרוע הלכודה. רצועות הרגליים מהודקות מאוד והלחץ שלהן כמעט גורם לחדירה ממש לתוך הבשר.

 אני יודע שיהיה  זה מסוכן לחתוך הכול ולהשתחרר לחלוטין מהציוד, אך הכאב והלחצים כה גדולים ואני מקבל החלטה בכל זאת. אני מחבק את העץ ועוטף את הגזע ברגליי, ומנסה לשחרר את אבזמי הרתמה ביד הבריאה. אין סיכוי ! בטח לא כאשר כל משקל הגוף תלוי על הרצועות והאבזמים. אני חותך את הרצועות והרתמה ניתקת ממני מיד.

אני מפלס את דרכי למטה בין הענפים ונופל לקרקע מותש ובהלם. היום הזה נהפך לחוויית לחץ אחר הכול !

רב תודות לחברי היקרים שעזרו לי ואף ויתרו על נקודות תחרות יקרות למעני. תודה על החילוץ המהיר וכמובן על הטיפול המסור בבית החולים המקומי..

 

מסקנות..

1. בד"ח המראה, 6 נקודות, בדיקה בנגיעה וראייה...
2. לעולם אל תאפשר למישהו להסיח את דעתך בהכנות להמראה. סלק אותו בנימוס מהמקום.
3. אל תתמהמה זמן רב מידי כאשר אתה חייב להשליך רזרבי... כל שנייה היא גורלית.
4. בצע בדיקת רזרבי באופן קבוע, ושלח אותו לבדיקה ורענון בזמנים קצובים.

 

כן, אני מדריך מנוסה, וחבר בוועדת הבטיחות. מקרים אלו עשויים להיות מנת חלקו של כל אחד. אל תשלה את עצמך ותאמר, "לי זה לא יקרה !"

 

עובדה !! למעלה מ- 10 טייסי מצנחים באירופה קיפחו את חייהם מנפילה כתוצאה מרצועות רגליים מותרות. לי עצמי יצא לשוחח עם לפחות 3 טייסים אוסטרליים שיצאו לאוויר עם רצועות רגליים מותרות. אני משוכנע שיש עוד הרבה כמוהם...

הייה זהיר !!!

 

 

כותב המאמר הוא פיטר בוואר מאוסטרליה, מדריך ומתחרה במצנחי רחיפה. המאמר הופיע בכתב העת Cross Country בגרסת האינטרנט שלו. 

אדר תשס"ב 

שלח תגובה למתרגם