אולו דניז - יום פעילות שני
25/06/2002

---

 

שלוש שעות ומחצה באוויר ביום אתמול + שעה טיסת ערב אחה"צ לאחר מכן, לא הספיקו להשביע את הרעב לטיסות גובה באתר המדהים הזה למרגלות הבבא דאג'.

הקרבה היחסית בין ישראל לבין דאלמאן מביאה אותך לעיתים לתהות האם כבר לא כדאי להגיע לכאן לסופי שבוע בסידור קבוע ? עם רכב קבוע ומלון קבוע וכל סידורי הטיסה הקבועים. לעיתים נסיעה לצפון הארץ לוקחת פחות או יותר זמן זהה... ואכן חומר למחשבה רצינית בהחלט, בהתחשב בעלויות הנוחות ביותר.

הבוקר שלמחרת הביא עמו שוב מזג אוויר נאה במיוחד. פה ושם נראו קומולוסים גבוהים עם שמיים נקיים מאינברסייה. הלחות הבלתי נסבלת ממנה סובל העמק בימי הקיץ החמים, האיץ בנו להתקדם עם הציוד מהחדרים לכיוון רכב העלייה שכבר המתין בפתח המלון.

 

הפעם העלייה הייתה שגרתית יותר ולאחר כ- 45  דקות טיפוס הגענו לעמדה התחתונה של ה- 1,700 מטר. הרוח היום היא דרומית דרום מערבית והיא אידיאלית להמראה מהעמדה הזו. אנו מתארגנים לישיבה ממושכת בעמדה כדי לאפשר לתרמיקות להתבשל טוב יותר.. השעה היא אך ורק 10:15  ועדיין יש תחושה שיהיה זה די מוקדם לצאת לאוויר.

אנו נפרשים על חלקה העליון של העמדה, מי בישיבה ומי בשכיבה על הארץ וממתינים. ההומור הישראלי חוגג לו במצבים כאלה ואט אט זוחל לו עובר הזמן...מידי פעם משהו זורק לאוויר מעשייה שמסתיימת בקולות צחוק רמים..

בשעה 11:15 בערך לאחר שעה מהגעתנו מניף צנחן זר, לא מוכר, מצנח אדום ומשתעשע בעמדה רחבת הידיים בקפיצות עם הרוח הקלה שעוזרת לו לשמור מצנח מעל הראש. באופן טבעי כל המבטים נעולים עליו והוא נראה די משועשע...

 

עדן מחליט לפרוש מצנח ולצאת לאוויר.. שמעון שניר כבר הכין את הגלשן שהיגע איתנו והוא גם כן מוכן, אך ממתין. עדן מקבל מאיתנו קריאות עידוד והתנאים אכן נראים די חלשים. אולי יהיו תרמיקות  מחוץ לעמדה אך עדן יוצא להנפה בכול זאת עם הפייסטה הצהובה שלו..

מספר ניסיונות קטן ביותר מביאות את עדן לריצה מדודה במורד העמדה וחיש מהר הוא יוצא לאוויר לקול תשואות  וקריאות החברה הפרושים על הארץ ומביטים בעידוד והערצה...

עדן פונה מערבה לאורך המצוק ומטפס בתרמיקה נאה, חוזר ופונה לעברינו ומטפס. תוך מספר דקות הוא כבר זוכה לרצף של מחיאות כפיים מעודדות כאשר הוא חולף מעלינו.

החברה מתחילים להתארגן ליציאה גם כן. אני פורש, בודק קשר, מכווין ווריו ומוכן להמראה. בינתיים כבר גל ווינשטיין באוויר, יוסי דגן גם כן באוויר ודני וניק כבר יצא ומרחף סביב.

 

אני מניף באחורית, רץ מספר צעדים לאחור, מסתובב תוך כדי ריצה ומספר קטן של צעדים נוספים קדימה, מרים אותי לאוויר.

החיפוש אחר תרמיקה באזור העמדה אינו קשה ואני פונה לכיוון אותה הגבעה שעדן סימן לכולנו. העילוי טוב וחיובי אך עדיין לא מספיק כדי לשלוח אותי מתברג למעלה למעלה ולכן אני מקפיד להישאר באזור ההמראה.

אני פונה לכיוון העמדה, קרוב מאוד לצמרות העצים בדופן הגבעה ובשלב זה עמדת ההמראה מוסתרת ממני. אני עדיין ממתין לעילוי הקטון המיוחל שיירים אותי קצת יותר לשדה ראייה טוב יותר כאשר לפתע מגיח מעבר לעמדה מצנח פייסטה סגול שזה עתה המריא !!

ההחלטה נשארת בידי מה לעשות במצב זה. סיבוב חד ימינה ובריחה מהסגול, משאירה אותי "מרוח" על אחד העצים החולפים מתחתי במהירות. שמירת כיוון ישר, תוך הסתמכות על הסגול שיפנה החוצה, גם כן לא ניראת לי ואני יודע שמדובר במרחף לא הכי מנוסה, והדילמה.... דילמה..!??!

 

הזמן קצר ביותר, בינתיים לא עשיתי דבר וההתקרבות של שני המצנחים אחד לעבר השני הולכת ונעשית מסוכנת יותר ויותר... פנייה  שמאלה אינה באה בחשבון  זה יביא אותי ישר לתוך הצוק. אני כמעט מקבל החלטה לזקור כנף ימן במטרה לסבסב בחדות כאשר אני קולט בשנייה האחרונה שהסגול מטפס בעילוי וחולף מעל החופה שלי.... אוף... זה הייה קרוב..!!

אני מספיק להחליף מבטי אימה עם הסגול שעדיין איני מזהה אותו... וממשיך... הלב נרגע.. הכול עבר בשלום... בקושי.. אך זה הייה קרוב.

משני הפייסטות הסגולות בקבוצה איני מצליח להבחין במי בעצם מדובר ואני ממשיך את הטיסה שלי להיום באופן שיגרתי, עם תזכורת לתחקיר של "כמעט תאונה" שיש לבצע בסוף היום..

 

התרמיקות מתחילות להתבשל די טוב ולאט לאט אני מגרד את הסכין ומטפס בתרמיקות חלשות במעלה הסכין לכיוון העמדה העליונה, שם עומדים להם מספר מרחפים זרים וממתינים למשב הנפה מצד דרום, דרום מערב...

היציאה מעמדת ההמראה ההיא, כמעט בלתי אפשרית ואינני מבין מדוע בחרו לעלות לעמדה למעלה... המבטים שלהם נעוצים בי כאשר אני מתקרב בטיסה מהירה ועילוי טוב ברוח גב במעלה הסכין לעברם... כאשר אני מגיע בערך לגובה אחד איתם.. אני בעילוי רכס טוב ופונה חזרה למורד הסכין..

עוד מספר משחקים לכאן ולכאן ובינתיים התרמיקות מספיק חזקות ובריאות כדי לאפשר לי סיבובים בתוך +3 מעל הסכין.

 

הנוף המוכר מאתמול חוזר על עצמו כלאחר שגרה עבורי והטיפוס שלי לגבהים של 2,500 – 2,600 מטר נעשה ללא מאמץ רב.

דודו מצטרף אלי לתרמיקה ויחד עם רומן שלשתינו מתברגים בתוך עילוי טוב בגובה 2,700 מטר. אני נכנס לסיבוב בהתאמה, רומן מצטרף ודודו אחרון והתחושה של סיבוב יחד בתוך "הקרוסלה" הזו בגובה 2,800 היא נפלאה.

הפיתוי לצאת צפונה לכיוון ההר הענקי המושלג בגובה 3,500 הנראה במרחק 50 ק"מ הוא גדול, אך ללא תיאום עם עוד טייסים אין טעם לצאת ואני זונח את הרעיון.

 

כמעט 3 שעות טיסה מעל הבבא דאג' מתישות אותי. מלא סיפוק ושובע מגבהים משכרי חושים אני פונה לכיוון העיירה לגלישה איטית ונינוחה.. עוד יום טיסות נפלא עומד להסתיים.. 850 מטר מעל החוף אני מבצע את סדרת הצלילות הספיראליות וה- Wingovers שלי, שמביאים אותי לגובה יציאה לפיינל.. פנייה נוספת לימין ואני נוחת על החול הרך והלבן בחוף..

 

ברקע מהדהדת לי עדיין התחושה של הסכנה מהסמיכות הכול כך קרובה בטיסה עם הסגול.. חיש מהר מתברר לי שהטייס הוא שמעון שטרית... קרבות ש. ב- ש. אני חושב לעצמי ... שמעון שטרית ושימי הנגבי.. "כמעט" אחד קטן מעל הבבא דאג'..

בשיחה שאנו מקיימים לאחר מכן במלון אין האשמות הדדיות רק חוסר הבנה מדוע אני לא פיניתי, ומדוע הוא יצא כאשר מרחב ההמראה ממול העמדה לא הייה פנוי לחלוטין.. בכל אופן אני מבין ממנו שהוא חיכה שאני אקח יוזמה ואבצע פעולת מנע, והתפלא לשמוע שהברירה היחידה שהייתה לי משום שהייתי כול כך נמוך, היא מריחה על צמרת עץ...

 

טבילה מהירה במי הבריכה הצלולים משכיחה משנינו את המקרה ואנו מתכוננים לאטרקציה של אחה"צ... השכרת קטנועים וטיול באזורים הכפריים שמסביב לאזור העיירה עם כניסה לעיר פאטייה.

ההתארגנות לאחר מכן, מול דוכן השכרת הקטנועים הממוקם ממש בסמוך למלון, מתבצעת בחלקלקות. כל אחד מאיתנו מקבל קטנוע נוח וחדיש ואילו ארבעה חברה נוספים, כולל ארנון  ורעייתו, מקבלים ג'יפ X44 פתוח..

לאחר שנים רבות שלא רכבתי על קטנוע/אופנוע אני מרגיש צורך לבצע מספר סיבובים בכביש הריק שבסמוך למלון, ואליי מצטרפים דני, דודו, רומן, ועוד אחרים. סיבוב מעבר לפינת הרחובות מביא אותנו חזרה לנקודת המוצא כבר מספיק מיומנים לצאת לטיול הקטנועים הקטן שלנו..

 

ארנון עם הג'יפ מוביל ואנו שועטים בדרך לתחנת הדלק היחידה בעיר.. מצטיידים בכמות מספיקה של דלק ויוצאים לכיוון הכפר היווני הנטוש. לאחר כ- 20 דקות נסיעה בשיירה של 8 קטנועים ובראשים ג'יפ פתוח, אנו מגיעים למרגלות ההר עליו שוכן הכפר היווני הנטוש. על פי הסיפורים שאנו שומעים מסתבר שזהו כפר שהייה מאוכלס באזרחי טורקייה היווניים אשר הושמו בבידוד והוגלו ממקומותיהם על ידי אטה טורק.. אבי האומה הטורקית.. "טורקייה בשביל הטורקים"  זכורה לי האמרה המפורסמת.. ואכן כפר הרפאים הזה מעלה זיכרונות אכזריים כלפי המיעוט היווני שסבל בזמנו. הכפר הנטוש בנוי על צלעו של הר והוא מבודד לחלוטין. התחושה השלטת אצל כול מי שנכנס לתחומיו היא של ריקנות, עצב, ואפילו פחד בלתי מוסבר.. מן עיר רפאים כזו באמצע שום מקום..

 

אנו מטפסים במעלה השביל הראשי בתוך הכפר והמבנים הנטושים מכל עבר מעוררים דמיונות של קהילה שחייה כאן בבדידות ועיזבון והמבנים חסרי הגגות מעידים על ריקנות עצובה ומדכאת..

בסוף השביל אנו נכנסים לרחבה אשר בה ממוקמת הכנסייה. הבניין הגדול ביותר בכפר הוא באופן טבעי המרכז הקהילתי של מי שגר כאן לפני עשרות רבות של שנים. הכנסייה העזובה מעידה בצורה הטובה ביותר על הבדידות והניכור שהתושבים שאכלסו כפר זה סבלו מהם על ידי הרוב הטורקי שהגלה אותם לכאן.

הטיול בתוך הכפר, ובעיקר ברחבת הכנסייה, מסתיים ואנו פונים חזרה לכיוון הכניסה במרגלות ההר.

משפחה תורכית או שניים המנהלות משק עצמאי בכניסה לאתר ארכיאולוגי זה, מציעה לנו מזכרות ותחושת הפשטות האיומה בה חיים האנשים הללו, כאילו מעבירה אותך במנהרת זמן  מאות שנים לאחור.

לאחר רצף של קריאות התארגנות ברחבת החנייה אנו מתניעים את הקטנועים, וברעש אחיד פונים לכיוון הדרך שתוביל אותנו לאטרקציה הבאה..

 

ארנון מוביל ופונה לכיוון פאטייה. הוא מכיר את הדרך טוב. טל לווינגר במאסף שומר איתו על קשר רדיו כדי לא לאבד אף אחד, ולאחר כ- 5 – 10 דקות נסיעה הבלתי נמנע קורא בכל זאת ... מישהו חסר !

השיירה נעצרת באמצע הדרך והדממת המנועים מאפשרת לנו כעת לשמוע את נהמות הבקר מהכפרים שמסביב. מספר דקות לאחר מכן מגיע עדר עזים לאורך הכביש בו תפסנו מחסה בצילו של עץ ענק, ועובר אותנו בחיפזון תוך שהוא משאיר גללים על הכביש... הרועה הטורקי מברך אותנו בטורקית והתחושה הכפרית המהולה בשייכות לזמן אחר, משתלטת..

ארנון וטל מנסים לברר מי אבד לנו.. לאחר מספר ניסיונות וספירת התפקדות, חסר לנו דני וניק..

אנו מתעכבים מספר דקות נוספות.. שולחים את דודו לצומת בה הייה צריך לפנות שמאלה (הוא בוודאי פנה ימינה במקום) ומחכים לתגובה. דודו חוזר ללא דני..

ארנון מקבל החלטה ואנו ממשיכים בכל זאת ללא דני לכיוון פאטייה.. אין טעם לבזבז את זמנינו בחיפוש אחריו, קשר אין לנו איתו וגם אין לדעת כמה זמן נתעכב ואולי עד רדת החשיכה..

דני ימצא את דרכו לאולו דניז בחזרה.. אין בעיה. השיירה מתנהלת הפעם בעצלתיים והדרך המובילה בין ההרים המיוערים מתפתלת לה לאורך קילומטרים רבים. התחושה שלי היא כבירה. המון שנים לא רכבתי כך באופן חופשי על קטנוע, והכול הכול מרגיש טוב..

 

אנו מגיעים לפאתי העיר פאטייה ועולים במעלה שביל צר מבטון המתפתל בין קירות בתים ישנים בני מאות שנים ומגיעים לנקודת תצפית בה ניתן להשקיף על עיר הנמל הזו ממרפסת. המקומיים המופתעים מהגעתנו מברכים אותנו בטורקית ולאחר הדממת מנועים של כולם אנו מתכנסים במרפסת המשקיפה על העיר ומיץ תפוזים טבעי הנסחט עבורנו במקום, מוגש כלאחר כבוד לכל אחד מאיתנו.

כחצי שעה של שעשועים במקום הזה ואנו מתניעים שוב. השעה היא כבר שעת שקיעה ואנו במורד השביל המבוטן פונים בכביש הראשי של העיר ונכנסים בשיירה צעקנית לתוכה. הנהמה הקולנית של שיירת הקטנועים המשתרכת ברחובות העיר בשעת בין ערביים מושכת תשומת לב, ואנו זוכים למבטים מסוקרנים של המקומיים.

 

שוק העיר הפתוח הוא היעד הבא. אנו מגיעים ולעינינו נגלה מחזה יפה.. עיר אוהלים בצבע לבן פרושה ממול מעבר לנהר זורם במים מתוקים היורדים מהפלגים הרבים בסביבה. שני דברים חולפים במחשבתי... כזה נחל ערני ופעיל בארצנו מספיק כדי לפתור את בעיות המים של כל המדינה...ושיווין הנפש של המקומיים כאשר אנו נכנסים לתוך הרחוב הראשי בשוק. חלקם מזמין אותנו לשווארמה טורקית תוך כדי נסיעה איטית.. אנו עוצרים במרכז השוק, מחנים את הקטנועים והג'יפ ויוצאים למסע קניות בתוך השוק..

שעה ומחצה לאחר מכן אנו נפגשים שוב, הפעם עם דני האבוד.. הלה פשוט החליט להופיע לנו משום מקום, ותוך כדי שוטטות בסמטאות השוק מתחת ליריעות הברזנט הלבנות מהן השוק למעשה בנו, מופיע לנו דני האבוד עם חיוך מאוזן לאוזן, וסוחט מיוסי דודו וממני אנחת רווחה..

החברה מתאספים בידיים מלאות, איש איש ומרכולתו והמציאות שהספיק לקנות.. הערב כבר ירד והמקומיים יוצרים פקק לא קטן ביציאה מהרחוב של השוק..

 

היעד שלנו כעת, מסעדת אוכל טורקי מקומי שארנון ודודו מכירים מהשנה שעברה. העיר פאטייה היא למעשה עיר תיירות טורקית, מעין סגנון אילת שלנו. הרחובות הפנימיים הסמוכים למזח הקטן  המכיל אך ורק ספינות שרד פרטיות, הומים ממבקרים. אפילו חמאם טורקי (בית מרחץ) מוצע לך כאשר אתה עובר בתוך הסמטאות הצרות..

אנו מגיעים למסעדה המיועדת, וכיאה לישראלים, ראשית חוכמה מנהלים עם בעל המסעדה משא ומתן על הנחה קבוצתית שמנה... בטורקיה כמו בטורקייה הדבר עובד ועד מהרה אנו מסובין על השולחן העמוס סלטים למכביר, ולחם טרי בערמות...

 

השעה 10:00 בלילה והדרך החשוכה מדאיגה אותי מאוד לנוכח העובדה שיש לעשותה על גבי קטנועים.. אך תודה לאל, הכול עובר בשלום ואנו מגיעים שלמים ובריאים לנקודת המוצא, אולו דניז.. מחזירים את הקטנועים ורצים לשבת בפאב בחוף הים לצפייה בהמראות והנחיתות של היום על כוס בירה צוננת ומוזיקה מחרישת אוזניים..

 

תם לו היום השני באולו דניז טורקיה..

 

ניתן להריח כבר את ריח שדה התעופה בדרך חזרה וזה כבר מחדיר תחושה מלנכולית אצל כולנו..

קשה, קשה יהיה להתעורר מהחלום הזה כאשר נאלץ לחזור בעוד יומיים...

עוד צילומים

שימי הנגבי

 

כול הזכויות שמורות © 2002

 

©2002 sitvanit.com - All Rights Reserved - Site by Shimi Hangebi--Grphics design by Didi Urieli >>>