יום שישי האחרון 26/03/2004, הייה יום נהדר לטיסה במצוקי דרגות. התנאים המקומיים באתר מצוקי דרגות הם תמיד שונים לחלוטין מכל תחזית. האופי הטופוגרפי יוצר בועת מזג אוויר מקומית אשר לרוב מאפשרת תנאי טיסה למצנחי רחיפה.

ביום שישי האחרון ביצעתי טיסת מרחק, מאתר מצוקי דרגות עד לשמורת עין פשחה (מעיינות צוקים), מרחק של כ- 10 ק"מ. מייד אגיע לתיאור הטיסה, אך לפני כן הייתי רוצה להיתעמק מעט באופי מזג האוויר הכל כך ייחודי לאתר זה.

 

נהוג היה לחשוב עד עתה שאתר מצוקי דרגות הוא אתר חורף ועונות מעבר בלבד. לדעתי, הדבר אינו נכון וניתן לרדת לאיזור ים המלח לטיסה במצוקי דרגות, בכל עונות השנה. הכיצד..?

ובכן, אם נביט במפת האיזור נמצא מספר דברים אשר תורמים להתפתחות תנאי טיסה ייחודיים באתר. הדבר הראשון הבולט באיזור הוא כמובן אגם ים המלח. מנקודת ראות מטראולוגית, זהו גוף מים אשר חלים עליו כל חוקי המטראולוגיה כפי שהם בחוף הים. כלומר, שינויי טמפרטורה קטנים מאוד אולי אף אפסיים בין היום בין הלילה.

הדבר השני הבולט מאוד באיזור הוא מדבר יהודה, מערבה מים המלח. פירוש הדבר, שינויי טמפרטורה קיצוניים מאוד בין היום ובין הלילה.

במדבר יהודה, כמו בכל מדבר, אנו עדים לצניחה משמעותית מאוד של הטמפרטורה בשעות הלילה ובמיוחד לפני עלות השחר ועלייה חדה בטמפרטורה בשעות היום.

אם נחבר את שני הדברים הללו כדי לתאר תנועת אוויר ממקום קר למקום חם, הייינו, מעל המדבר אוויר המתחמם עולה, ואילו אוויר קר יותר מאיזור ים המלח נושב לכיוון המדבר ותופס את מקום האוויר החם שעלה, הרי קיבלנו משבי רוח של בריזת ים. בדרך כלל ממזרח למערב.

כדי שהדבר יתממש, צריכים להתקיים תנאים נוספים. הראשון והחשוב ביותר, הוא שמיים בהירים. שמיים בהירים ללא עננות (או עננות חלקית) וללא אינברסיה, מאפשרים בשעות הבוקר המקדמות ולקראת שעות הצהריים לחמם את אדמת המדבר בצורה קיצונית. כאשר אני מדבר על שמיים בהירים ללא עננות של כיסוי מלא, הכוונה היא שאם ביום מסויים מפוזרים ענני קומולוס בכיסוי של 2 עד 4 שמיניות, הרי זה אידיאלי ותנאי הרוח הרצויים ייתפתחו יפה ויאפשרו המראות באתר מצוקי דרגות.

 

גם בימים בהם התחזית היא לרוחות צפוניות, צפוניות מערביות, או צפוניות מזרחיות בכל איזורי הארץ, ניתן לצפות להתפתחות תנאי טיסה במצוקי דרגות. בשתי הפעמים האחרונות בהם ביקרתי במצוקי דרגות, הייתה מגמת הרוח לאורך כל הדרך, ובמיוחד באיזור יריחו, צפונית ואף צפונית עירנית. כאשר הגעתי לעמדת ההמראה, מצאתי תנאים של אפס רוח או משבים קלים מדרום מזרח.

ביום שישי האחרון, אף על פי שכל הדגלים לאורך חוף ים המלח היו צפוניים בעצמה של כ- 10 קמ"ש (דבר שליכאורה היה מאוד מתסכל), בעמדת ההמראה הרוח הייתה כ- 15 קמ"ש במשבים על האף, עם מגמה דרומית !! ללמדך, שאין להתחשב ברוח כפי שהיא נראית למטה לאורך חוף ים המלח, אלא, כדי לקבל תמונה אמיתית יש לעלות לעמדה ואז לקבל החלטה.

דבר חשוב נוסף עליו יש לעמוד בטיסה במצוקי דרגות בכל עונות השנה, הוא עניין התפתחות התרמיקות. קשה מאוד להיתקל ביום בהיר באתר זה בחדשי הקיץ הלוהטים. בחדשים יולי אוגוסט, האיזור כולו אפוף באובך סמיך, שכבת אינברסייה נמוכה ועבה, חום בלתי נסבל וכמובן מפל טמפרטורות השואף לאפס, כך שאין בכלל סיכוי להנפה או למשהו שיאפשר שהייה באוויר.

ואולם, אם בכל זאת מזדמן יום בהיר באיזור זה, הרי שניתן לצפות למשבים רעננים ומפל טמפרטורות מינימאלי שיאפשר התפתחות תרמיקות לאורך המצוקים. כאן, אם כן, נכנסת למשוואה המטראולוגית של האיזור – החזית. חזית מכסה בדרך כלל את  האיזור כולו. אם זו חזית שרבית, אז אין על מה לדבר וכדאי להישאר בבית או בחוף הים. אך אם האיזור אינו מכוסה בחזית שרבית, הסיכוי הוא גדול מאוד שניתן יהיה למצוא תנאי טיסה במצוקי דרגות.

 

הזמן הטוב ביותר להמראה במצוקי דרגות, על פי ניסיוני, הוא בערך בשעה 10:00 בבוקר. זאת מהסיבה עליה דיברתי בתחילה, בריזת הים הנכנסת כל עוד האיזור כולו לא התחמם לגמרי והפרשי הטמפרטורה בין מדבר יהודה, שרק מתחיל לצבור את החום הלוהט, והאוויר הצונן יחסית מעל לים המלח.

מאוחר יותר, בשעות היום בערך בשעה 13:00, מתכסים השמיים בעננים ותופעה זו קשורה ישירות בעובדה שהחום הלוהט המכה באגם, מייצר התאדות מהירה של מי היים והתעבות בצורת עננים המכסים את כל כיפת השמיים. זהו בדיוק הזמן בו התרמיקות פשוט מפסיקות להיווצר, מאחר והשמש המוסתרת מפסיקה ליצור בועות אוויר חם מעל הצוקים.

חשוב לציין שהדברים שזה עתה היזכרתי נכונים לימים בהירים באיזור זה. עבור ימים שרביים או גשומים (אם בכלל) הדברים כמובן מקבלים צורה שונה.

 

טיסת מרחק בימים בהירים היא דבר מתבקש. החשיפה המירבית של הצוקים החומים כהים יוצרת באופן קבוע תרמיקות בריאות המאפשורת טיפוס לגבהים של עד 300 מטר מעליהם. ומדוע רק 300 מטר ?

ובכן, התרמיקה המתפתחת מעל מצוק או בתפר שבין מצוק מוכה שמש והצל שלאורך גיא בצידו, מאפשרת טיפוס לגבהים תוך כדי טיסה בסיבובי S של 180 מעלות, זאת כדי להימנע מכניסה אל תוך המדבר ולחצות את קו הרכס. פעמים מספר ניתן אף להתחיל התברגות בתרמיקה בסיבובים מלאים של 360 מעלות, ואולם אז יש לקחת בחשבון את היסחפות התרמיקה, מאחר וכעבור מספר סיבובים, כאשר אכן היגעת לגובה של 300 מטר בערך (מעל גובה פני הים, וגובה המצוק), אתה מוצא את עצמך נסחף אל תוך המדבר, דבר שהוא מאוד לא רצוי ולכן אתה נאלץ לנטוש את התרמיקה ולחזור לקו הרכס.

העיקרון הוא פשוט ביותר, כל עוד יש צוקים וגאיות, וכל עוד קו הרכס נמשך, ניתן לטוס מעליו ולגמוע מרחקים. ניתן לטוס צפונה מעבר למעיינות צוקים עד למערות קומראן, או לטוס דרומה עד עין גדי ומצדה.

 

ביום שישי האחרון,לאחר ההמראה, נשארתי בקרבת העמדה כשעה לפחות. הייה פשוט נהדר ליהנות מהנוף כאשר הראות הייתה טובה מאוד (עוד פרמטר חשוב ליום טוב). לא הייה מה למהר לצאת לטיסת מרחק, ולאחר חצי שעה באוויר לבד, הצטרפו עוד מספר מצנחים, גיא, אסף וזיוה.

בשעה 11:00 בערך אני יוצא צפונה לאורך הצוק, פעמים מספר אני נאלץ "לגרד" כדי לשרוד. ואז מעל אחד הנקיקים אני מתברג בתרמיקה, אוסף גובה וממשיך צפונה.

בשלב מסויים, מעל עמדת הביקורת של הצבא, אני נאלץ לצאת לכיוון נחיתה, אך אז אני מוצא תרמיקה שמביאה אותי בחזרה לגובה הרכס. בטיפוס מתמיד ועקשני לאורך הרכס אני מוצא את עצמי בגבולות הדרומיים של שמורת הטבע "עיינות צוקים" עין פשחה, כאן אני מקבל החלטה. גובה נמוך ורוח אפס, ואני נאלץ לבחור שדה לנחיתה.

בשלב זה האפשרויות העומדות בפני הן מועטות מאוד. כביש ים המלח – אילת עובר בצמוד למצוק. בצידו השני הוא נושק לחוף הים כאשר את השטח בין לבין מכסה צמחייה עבותה של קני סוף. לאורך הכביש נמתחת גדר חלודה ומאיימת התוחמת את גבול השמורה בצמוד לכביש, ללא שולים. נחיתה בכביש כאן אינה בגדר אפשרות בכלל.

ואז בתוך השמורה, בין קני הסוף הרבים אני מאתר שביל אשר בקטע מסויים שלו הוא מוביל לקרחת יער לבנבנה בצורת משולש באורך של כ- 50 מטר. זהו שדה הנחיתה שלי. אני מגיע אליו בגובה 40 – 50 מטר, הרוח להערכתי צפונית (בדיעבד, זו הערכה מוטעית), שום דבר לא זז, לא שיח ולא ענף עץ כדי לסמן כיוון אפשרי של הרוח.

אני מחליט על נחיתה לצפון. מבצע S אחד ועוד חצי סיבוב והשקיעה המהירה מביאה אותי למרכז השדה. ידיים למעלה, מהירות מירבית, הקרקע הלבנה זרועת האבנים לאורך השביל רצה אצה לי מתחת לרגליים. השדה כמעט נגמר לי כאשר אני מגיע לגובה הצפה (Flare), מושך בכל הכוח עד למטה, ורץ ורץ ורץ, אך זו לא ריצה מספיק מהירה כדי לספוג את מהירות הנחיתה. הנפילה מגיעה ואני מבצע גלגול צנחנים PLF המסיים בצורה מושלמת הליך נחיתה  בתנאים לא פשוטים.

הוי... כמה זה טוב שיש את התרגול של גלגול צנחנים... כמה זה חוסך וכמה זו עוד יותר תחושה של שלמות כאשר הדברים אכן מתקיימים כפי שכתוב בספר. בנסיבות אחרות ללא גלגול צנחנים, זה עלול היה להסתיים לא נעים.

 

אני אוסף ציוד, מעמיס על הגב וכעת יש לי בעיה. הגדר של השמורה רצה לאורך הכביש, אין לי אפשרות להגיע אליו. אני מתחיל לצעוד דרומה ולאחר כ-20 דקות מגיע לקצה הדרומי של השמורה. שם ממתין לי גיא. עולים על הרכב וזזים לכיוון הביתה.

עוד חוויה נהדרת במצוקי דרגות.

 

שימי הנגבי

ניסן תשס"ד

 

© כל הזכויות שמורת -   מרץ 2004

 

מאמרים נוספים:	חוויה במצוקי דרגות
	דאייה במצוקי דרגות - כת האיסיים ברקע