להגיע להר הבבא דה (ג) ולא להיתפעם מהעוצמה האימתנית של הגובה העצום של ההר ממנו יוצאים לרחף, זה להיות לא מציאותיים.

 

ללא תשומת לב מיוחדת לדברם שיונקים אותך אל תוכם, באווירה של המקום, אתה פתאום מוצא את עצמך מול חוויה בילתי ניתנת לתיאור. הדבר הבולט ביותר שיוצא לך ממסע כזה, הוא תחושת ניצחון, תחושה כבירה של הישגיות !!

המאמר כולו, לצורך תיאור הדברים בדרך האותנתית ביותר וכדי לחדור לכל התחושות האמיתיות של מה שבאמת התרחש שם, יהיה מוקדש להסמכה לקורס בסיסי גובה של נינה. נינה הוסמכה לשלב בסיסי גובה ולדרגה 1, בגובה 2,350 מטר מעל גובה פני הים.

 

בכלל, הרשו נא לי לאמר מספר משפטים על נינה, לפני שאני ממשיך לתיאור הפרטים של הטיסות המדהימות שהיו שם ובמיוחד טיסת ההסמכה של נינה.

ראשית, נינה לא יכולה להיות נינה לבד. זה תמיד אשר ונינה. או כמו שעידו פעם אמר, רגע רגע, זו נינה מאשר ונינה ?! אז נינה זה אשר ונינה. אך לצורך התיאור של הדברים אתייחס לנינה בלבד הפעם.

נינה עבדה לא קל כדי להגיע לשם, ל-2,000 מטר בבאבא דה(ג´).  והעבודה והמאמץ הפיזי שהיא השקיעה, לא היו מבוטלים. כל זאת כדי לעבור את השלבים הרבים בדרך להסמכה בסיתוונית. מאז שנינה טסה בשלב הגובה היא על החופה האדומה ה- 83. מי שרואה את ה-83 באוויר, שייקשור מייד את החופה הזו עם נינה.

מעצם היותה נינה, נינה היא המוסמכת גובה הראשונה של סיתוונית. לא היינו יכולם לבקש הסמכה כל כך מכובדת עבור נינה, כתמורה למאמץ הענק שהיא השקיעה במסלול.

 

אם אתם שואלים אותי, ואת השאר שהיו איתנו שם, אזיי התשובה היא שנינה היא החניכה הראשונה בעולם !!! שמקבלת את הסמכת הגובה  שלה בטיסות בגבהים של 1,700 או 2,000 מטר בהר הבאבא דה(ג´).

אצלי, למי שלא עשה (עדיין) קורס בסיתוונית ועדיין לא יודע, אין הנחות ! אם אתה לא מספיק טוב, אתה לא זז הלאה בקורס. ואם אתה זז הלאה כבר, ועשית איזה שטות בשליטה קרקעית או הרמת רגליים בהמראה לפני הזמן, אז אתה חוטף גערה! ואין הנחות לאף אחד!

נינה עמדה יפה, יציב ואיתן לאורך כל הדרך במסלול בסיתוונית, עד רגע השיא ביציאה בהנפה קידמית בעמדה הצפונית בגובה 1,986 מטר מעל פני הים.

היא עשתה זאת מול מיתלול עמדה של כמעט 45 מעלות, ללא אפשרות ביטול בהמראה ויצאה להמראה מושלמת עם שאיבה של תרמיקה במשך 14 שניות שהביאה אותה לגובה 2,350 מטר.

מבלי לאבד עשתונות, מבלי להיבהל ובוודאי מתוך תחושה של אומץ לא קטן, היא ביצעה את הטיסה הזו שהביאה לה את ההסמכה בכל כך כבוד.

 

 

 

למה היינו צריכים את הטיסות המתקדמות הללות עבור ההסמכה של נינה, רותם ועודד ? ....בעצם.. למה לא ?!?

 

ובכן, זו היתה הטיסה החשובה ביותר בטיול לא רק עבור נינה אלא גם עבורי ועבור סיתוונית. היא היתה חשובה לא פחות עבור יוסי בלונדר, רותם פורת, עידו מוהר, אורי כץ ועודד לבנוני, כן, ממש לא פחות חשובה עבורם.

כי לעמוד במעמד הזה בפיסגה של הר אימתני, בתנאים הללו עם מתלול ריצה חד לכיוון המראה, עם תהום לא קטנה ממול ופעילות תרמלית הניראית לעין המתבונן מהעמדה ועם הנפה קידמית ויציאה להמראה, היתה אפשרות לעשות זאת בתנאי אחד, בתנאי שאתה מספיק מקצוען.

אנחנו עובדים קשה בסיתוונית. משקיעים את המירב במאמצים כדי להקנות כלים נכונים לחניכים. וכאשר כולם מפגינים את היכולות שלהם בהמראה בתנאי לחץ לא קטנים, זה מעורר תחושה של ניצחון והישגיות ופשוט לראות ולשאוב עידוד.

 

ההמראה של נינה והטיפוס המהיר לגובה של מעל 2,300 מטר, הטיסה בעמקים האינסופיים ממול ההר הנגלים למתבונן מהעמדה, המפרץ הכחול של פאטייה והעיר עצמה על בתיה הנבלעים רחוק רחוק בין ההרים שמיסביב, ובכן, ההמראה הזו ללא רבב, שווה הסמכה.

אין לי ספק שהיא ניתנת בזכות, ובזכות גדולה מאוד עם הסטנדרטים הכי עולמיים שיש. אני אישית שואב גאווה לא מעטה מהיהשג הזה של נינה.

קשר עין עם החופה האדומה של נינה, שהלך ונעלם מספר דקות לאחר שעזבה את העמדה, לא הדאיג אותי כלל. אני הייתי בתחושה של שלווה בוטחת ברציונאל וביכולת שלה להוציא את הטיסה הזו על הצד הטוב, הבטוח והמהנה ביותר. ולכן כאשר הכרזתי בקשר את המילים:

-         נינה ! קשר עין מסתיים בתוך מספר שניות. בהצלחה ! אנחנו כולנו איתך !

עמדה לי לחלוחית של התרגשות בעיניים. נכון שהוצאתי את שאר האנשים גם לפני שנינה יצאה וגם לאחריה, ומייד ארחיב את הדיבור גם עליהם, אך הרגע המיוחד הזה באמת, שייך לנינה !!

 

ונינה עשתה זאת בטיסה של למעלה מ-40 דקות באוויר עם תרמיקות בדרך וחצייה של קו החוף והלגונה של אולו דניז בגובה של מעל 1,800 מטר ועוד עם פרימוס DHV1 ששוקע בלי חשבון.

לנינה, חברות וחברים, מגיעה ההסמכה הזו בזכות אדירה !! והזכות היא כולה שלה. ואל נא תבואו אליי ותאמרו לי :

-         שימי, לך מגיע הקרדיט על ההישג הזה !

לא ולא. כל הקרדיט כולו שייך לנינה. משום שזה לא רק ההמראה והטיסה והנחיתה וההתארגונת לפני. לא רק הדברים הללו קובעים.

 

הכי קובע זה לקבל את ההחלטה לצאת בגבהים המדהימים הללו, מול העמק והתהום האיתנית הניפערת מתחת לרגליך כאשר אתה בעמדה. וכאשר אתה רואה מרחפים עם ניסיון של שנים עם חופות מתקדמות והם משדרים בשפת גוף ובתנועה על הקרקע, יראת כבוד וחרדה אל מול העמדה, המקום הגובה, והתנאים.. כאשר אתה עומד מול כל זה, ואתה בסך הכל חניך בקורס בסיסי גובה וגם יש לך את הכוחות הפנימיים להתגבר על כל הספקות ולסמוך על היכולת האישית שלך כאשר תהיה שם למעלה באוויר בלי ההנחיות של שימי בקשר.. ועם כל זה מספיקה לך העובדה שיש לך את הכלים ויש לך את הביטחון ואז אתה יוצא, אז אתה יוצא אם הרבה, הרבה, אבל הרבה כוח !!!

כוח פנימי שדוחף אותך כנגד כל רציונאל ואומר לך בקול פנימי חרישי –

צא להרפתקה הזו שאתה עובד עליה כל כך קשה ובמשך כל כך זמן ומאמצים !

צא ! כי התמורה שתוצא ממנה היא דבר שידרבן אותך כל החיים ואשר ממנו תשאב כל כך המון חיזוק פנימי לאורך כל החיים ! כי היית שם ועשית זאת ! וניצחת!!

ונינה השיגה ניצחון. והתחושה של הניצחון הזה תישאר איתנו לתמיד. מאחר וכל מי שליווה אותה במסלול ההכשרה, יודע את גודל הניצחון. הניצחון של כולנו. כי בכל ההזדמנויות ובכל המצבים לאורך כל מסלול ההכשרה, בין הצעקות והגערות שלי, אני תמיד מקפיד לשמור על אוזן קשבת, ותמיד היום שם קולות של עידוד שבא לכיוון של נינה ולאופן שבו היא לקחה את המסלול הלא קל הזה.

 

אז אולי אני קצת הפרזתי בעומק של הדברים שאני כותב כאן, אבל רק בגלל שזו נינה, יצא לי צורך להדגיש את הדברים עם טעם של אפלייה מתקנת. נינה היא (עדיין) בת יחידה בסיתוונית. וכראוי לבת יחידה במשפחה, כולם, אבל כולם מרעיפים עליה את כל האהבה שיש להם. ונינה החזירה לכולם באהבה כפליים, עם החיוך הנצחי שלה לאחר הטיסה המדהימה הזו בשבת בבוקר ה- 14 ביולי בגובה במקום ובתנאים שרק בחלומות אפשר לתאר אותם.

כל הדברים הללו חזקים ושרירים וקיימים עבור רותם ועבור עידו ויוסי ועודד ואורי. כל אחד מהם עבר את אותו המסלול, וכל אחד ואחד הוא חניך של סיתוונית שעבר מסלול דומה לזה שנינה עברה. אף אחד, כולל נינה, לא קיבל שום הנחה במסלול במערכת המיומנויות והתובנות שהיה צריך להקנות לו. ועבור כל אחד מהם זו היתה טיסה של שיא מסויים במסלול הרחיפה שהם יעשו בחיים.

 

משום שיש מרחפים מכל העולם שיבלו שנים בעיסוק בספורט ולא יגיעו למעמד הזה, גם אחרי שנים. ויש כאלו שיגיעו לשם לאחר שנים של ניסיון. ויש כאלו שיהיו שם זמן מה לאחר ההכשרה שלהם ויש כאלו שיגיעו לשם עם כל הניסיון ולא תהיה להם ההעזה לעמוד מול ההר הזה והתנאים הללו והגובה הזה ומבלי אומץ וכוח פנימי לא יהיו מסוגלים לעלות את המדרגה הזו, שניקראת הר הבבא דה(ג´) עמדת ההמראה ב-2,000.

אבל יש רק סיתוונית אחת בעולם, ורק נינה אחת בעולם ורק יוסי, ועידו ואורי ורותם ועודד שהיו שם ביחד וחוו את הדבר הזה בעולם... במסגרת קורס בסיסי גובה.

ואם אני חושב שבא למישהו כאן לשייך את ההישג הזה לי אישית, או קיי, אבל הקרדיט כולה היא שלכם:

רותם, אורי, נינה, יוסי, עודד, עידו...

 

כי כל אחד ואחד מכם, כאשר יצא שם למעלה בבוקרו של יום שבת האחרון, בצורה כל כך בוטחת ומסודרת, הוציא חוויה עולמית בלתי נשכחת ורשם ביומן את הטיסה המשמעותית ביותר בחייו, ובכן, כל הקרדיט להישג הזה הוא נטו... שלכם ! כי לי נותר להיות גאה בלבד, וזה הרבה.

 

 

 

במשך הטיול הבלתי נשכח שהוצאנו בסוף השבוע האחרון, הספקנו הרבה מעבר לכל זה.

 

הגענו ביום חמישי בצהריים לאולו דניז אחרי נסיעה של שלש וחצי שעות מאנטליה, ברכב שלא סחב כל הדרך בעליות. לאחר כל הסידורים וההתארגנות בחדרים, ירדנו לחוף ועשינו תדריך מסודר בשדה הנחיתה.

העליה להר היתה מרגשת עבור אלה שהיו שם לראשונה. הנוף המדהים והמקסים שניגלה לעיני כולם בעמדה של ה- 1,700 סמוך לשקיעה, סחט נשימות עמוקות מכולם.

תדריך ויציאה לטיסת אחר צהריים מאוחרת לקראת השקיעה. נחיתות מושלמות לכולם, והמון חיוכים בחוף במפגש לאחר הטיסה.

שישי בבוקר עלינו להר. עמדת ה- 2,000 קרצה בגלל התנאים השקטים. המראות קידמיות לכולם במתלול המזרחי על יד העץ הבודד בעמדה. אורי לא שוכח את מה שהוא שכח וזה היה מדאיג קצת, אבל התשדורת בקשר ממנו כאשר הייתי ב-1,700 מעל קו החוף עם המוסטנאג, שהכול נמצא, הרגיעה אותי וסיימנו פעילות בוקר פורייה. פרשנו למנוחת צהריים והתכוננו לעוד טיסת ערב ב- 1,700. שוב פעם הכל פשוט היה מושלם בשבילנו.

וכך הלאה הגענו לטיסת הערב האחרונה בשבת בערב עם מטרה להיות כולנו ביחד באוויר בו זמנית.

תידרוך מסודר בעמדה, רוח קלילה אולי 3 קמ"ש במשב החזק, אבל אחד אחרי השני יצאנו בקידמיות מושלמות כאשר אני בעמדה רתום למוסטנג ומוכן לצאת יחד עם האחרון.

המראות מושלמות של כולם באופן עצמאי לחלוטין, אני רק הורדתי בקשר את הסדר של ההמראות. האחרון שיצא, יוסי בלונדר ומייד 3 שניות אחריו אני בקידמית כמובן. המחזה היה מלבב. הלהק כולו באוויר בדרך לחוף ומעבר לקו המיים כולם קשר עין עם כולם וטיסת מבנה ביחד עם יוסי עד לגובה 1,000 מעל הים.

 

אין סוף לחיוך של כולנו אחרי ההישג הזה של טיסה ביחד עם כולם באוויר בו זמנית.

אני רוצה להמשיך ולהמשיך לכתוב על כל שאר הדברים והטיסות והתחקירים בשעת חושך בבריכה ועל הנסיעות וההתרגשות בדרך לעמדות בכל פעם, ועל חליל ועל פאול ואישיק, ועל בירה ועל סע"מ ועל ועל ועל, הרבה הרבה רגעים של צחוק בלתי נשלט ועל התרגשויות ועל טיול שקושר אנשים ביחד בלב עמוק עמוק.

בא לי להמשיך לכתוב ולכתוב.. אך אשאיר קצת גם לשאר שהיו יחד באולו דניז ארבעה ימים מקיסימים ללא גבולות, שקשה לי אישית להיפרד מהם עד לפעם הבאה.

 

שימי הנגבי

קיץ 2007